ערפל כבד

"יש אנשים שחיים ויש אנשים שמשמרים עבורם את הסטטוס קוו, דקלם עמנואל תובנה שחוקה מהליכת פארק נושנה. העולם נחלק לשחקנים ראשיים שדומה כי העולם חג סביבם וסביב עלילותיהם, לשחקני מישנה שנועדו לשרת את צורכיהם וקורותיהם של הקודמים ולאינספור ניצבים חסרי פנים, שם ומשמעות שמהווים תפאורה אנושית מתבקשת עבור שתי הקבוצות הראשונות." ("מאחורי הערפל", עמ' 23)

בשלב מוקדם מאוד של הרומן עב הכרס "מאחורי הערפל" מאת אופיר טושה גפלה, מגיע הגיבור (אחד מבין שלושה, או מדוייק לומר – אחד מבין שניים וחצי גיבורים), לתובנה המצוטטת לעיל. ומשם, יש לצפות, יבין עמנואל פיקנט, מחבר ההגיג הלזה, שהוא לא מעוניין להיות ניצב חסר פנים בחייו שלו, או אפילו שחקן מישנה. אבל אבוי לו לגיבור הלא גיבורי - עמנואל פיקנט נשאר עד לסופו של הרומן שחקן מישנה שטוח ויבבני, קפריזי וילדותי. יש לשער שלא זו היתה בדיוק כוונתו המקורית של טושה גפלה, כאשר ליהק את פיקנט להוביל את עלילת ספרו השלישי.

מלבד דמותו המבטיחה אך לא מקיימת של עמנואל פיקנט, במסע מקביל שנקשר באופן פטאלי לקראת סופו, נמצאת גם ארגמן (ושום מילה על השם המופרך מיסודו) - עוזרת בית השואפת להיות זמרת, אך מטופלת בשלושה ילדים ובעל שתלטן וקנאי. שלא כמו עמנואל הנייח בחייו, ארגמן היא צלע פעילה, בעלת חיות ואומץ, שמעזה לשנות את חייה. דמות נוסכת השראה, גם אם לא מקורית במיוחד.

עוד ברומן - דמותו של סקוטי, דמות בדיונית מתוך רומן אנגלי המתורגם על ידי אחד מבעלי הבית שבו עובדת ארגמן. את הרומן הזה קוראת בשקיקה ובהמשכים ארגמן, ואנחנו איתה. אלו הם הגיבורים המוצהרים של הספר. וכיצד אנו יודעים שהם הגיבורים? לא, לא לפי מידת הרלבנטיות שלהם, גם לא לפי מידת העניין שהם מייצרים - אלא לפי כריכת הרומן, שכמו כריכות אחוריות רבות, עדיף להן שלא תיקראנה כלל.

מאיזו סיבה תמוהה, הדמויות המרתקות באמת, הן אלו שנדחקות לשוליים, אלו שאנו מקבלים עליהן מבט חלקי, מתוך עיניהן של הדמויות ה"ראשיות". כלואים במלל הרב מדי, בדיאלוגים המתארכים לאין קץ ובלי סיבה, ובפנטזיות משמימות, נטולות השראה - אנו מקבלים במשורה את דמותה המצוינת של אדריאן, הקשישה האלגנטית והנרגנת שממררת את חייו של עמנואל. הסיפור שלה, המעניין עשרות מונים יותר מכל הסיפורים האחרים, נדחה לשלב מאוחר ברומן, לאחר שכבר הותשנו כליל.

הכתיבה הקלה, החסרת מאמץ והקולחת, וכושר ההמצאה של אופיר טושה גפלה, היו ברורים כבר מן הרומן הראשון והמצוין שלו "עולם הסוף". אך אם בספר הביכורים שלו, בער בו סיפור שהוא גם יצירתי, גם פילוסופי וגם מלא השראה, הרי שבספרו השלישי, כבר ניכרת סחיטה של בלוטת היצירתיות, שבלא יד מכוונת, יורה לכל הכיוונים ומחטיאה.

רגעים מצויינים ברומן נבלעים בתוך רגעים בינוניים המאפילים עליהם; דמויות אטרקטיביות (בעיקר הדמויות הנשיות שמעניינות ומורכבות פי כמה מן הגבריות), סובלות מנוכחותן של דמויות חלשות, חסרות הצדקה ופלאקטיות. בסופה של קריאה, נותרה ההרגשה שיש ברומן אסופה של חומרים מקוריים ומעניינים שיש לחלצם מתוך המבנה המכביד והעמוס לעייפה שהוא "מאחורי הערפל".

מאחורי הערפל / אופיר טושה גפלה, הוצאת כתר 2007 , 483 עמ', 88 ש"ח