מוסיקה שקפאה

"[...] הבקתות והבתים הראשונים בחבל האוזרק בארקנסו היו ביטוי פיזי של רצונו של המתיישב להגן על עצמו מפני סכנות לא ידועות. אנחנו יכולים לחשוב, אם כן, על בית אינגלדיו כעל מבנה מגורים "ביישן". הוא ימי-ביינימי, במסורת הארכיטקטורה המקומית באנגליה ובאירלנד הפרוטסטנטית, מהם הגיעו אבותיהם של המתיישבים; הנטיות הקלאסיות של תקופות הרנסנס, הבארוק והרוקוקו מעולם לא השפיעו על הארכיטקטורה הצנועה במקומות אלו, ולעולם לא ישפיעו, או אולי ישפיעו רק באופן מזערי, על האכיטקטורה של חבל האוזרק." ("הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו", עמ' 23-24)

לו היה מכיר דונלד הרינגטון, מחבר "הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו" את שיר הילדים הישראלי שקבע ש"בית זה בסך הכל קופסא שגרים בה, קופסא ולא יותר", ודאי היה מתנגד נמרצות. או אולי, במחשבה שנייה לאחר ההיכרות עם ספרו זה, הוא לא היה מתנגד נמרצות, פשוט מפני שנדמה שהרינגטון לא לוקח דבר באופן קשה עד כדי כך שיגייס נמרצוּת מכל סוג, כדי להפגין כנגדו.

הרינגטון משרטט קשר מעניין, שנידון לא מעט בעבר דרך ספרות ודרך לימודים העוסקים בארכיטקטורה ובאורבניות - הקשר שבין מבנה הבית למבנה הנפש המתגוררת בה. הלא, לא בכדי, הפחד הגדול של האדם הוא להיות מסוגר בחלל צר אחד - מערכת הענישה בכל חברה אנושית עשתה שימוש במידע האינטואיטיבי הזה.

"הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו", עוקב אחר יישוב עיירה בדיונית בשם סטיימור, בארקנסו, מתחילתה, בכיבוש (לא אלים במיוחד) של קרקע מידי האינדיאנים על ידי שני אחים, ועד להפיכתה לעיירה של ממש, המאוכלסת בצאצאיהם. בדומה לתהליך העוקב אחרי היווצרות והיכחדות מקונדו של מארקס ב"מאה שנים של בדידות", כך הרינגטון מלווה את השושלת הדמיונית של משפחת אינגלדיו וספיחיה.

הרינגטון, שכאמור, מסרב לרצינות תהומית, עוסק בכל הנושאים האנושיים כמו בדידות, סקס, משפחה ואפילו טאבואים כהתאבדות וגילוי עריות, באותו שוויון נפש של מי שמכיר את התודעה האנושית על כל גווניה, ולא נבהל או נחרד ממנה בקלות. יותר מזה - הוא יודע מתי לתבל את האבחנות שלו בהומור דק שנצרך כל כך דווקא כאשר מדברים על אותם עניינים שברומו של עולם.

כל פרק ברומן מתחיל באיור של מבנה מגורים בסטיימור– מבקתת קש אינדיאנית, דרך המצאת הקוטג' ועד לקראוון נייד. כל אלו איכלסו בשלב זה או אחר את התושבים של העיירה הנבנית, ואותו מבנה מגורים, הכתיב את התנהלות החיים באותה תקופה.

הקושי המסויים בקריאת "הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו", הוא ריבוי המושגים, הניבים ושיבושי המילים שנהנים מהם בשפת המקור, וקשה כל כך להעבירם בתרגום העברי. מאחר שאלו תופסים מקום של כבוד, כמו גם חלק לא מבוטל מן הפואטיקה הייחודית להרינגטון, מתפספס דבר מה מן הניואנסים. אבל אי אפשר לטעות בניחוח של הטקסט – מדובר עדיין בספר מהנה, משעשע, מלא דמיון ואהבת חיים.

הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו / דונלד הרינגטון, הוצאת טובי 2007, תרגום מאנגלית: אסף גברון. 360 עמ', 89 ש"ח