לאור המצב

לימון

"בישיבת רצפה
סבתא
אני מנקֶה לך בלימון
את כפות הרגלים
אין חומצה אחרת
להמיס בה את הזִקנה
אין כפיפה – (המשך)
אני קם להביא עוד צמר גפן
ורואה את אמא
לפני
עומדת
יחפה
הבת שלך [...]"

(יעקב ביטון, מתוך "מטעם 10" )

ספרות, כמעמידה אספקלריה מול קוראיה, אינה יכולה להיות נטולת עמדה. הלוקסוס המפוקפק של הישיבה על הגדר, הוא כזה שאף אמנות טובה לא יכולה להרשות לעצמה, ועוד פחות מכך האמנות הישראלית. המינוח "אמנות מגוייסת", אשר משתמשים בו כקריאת גנאי וכתביעת עלבון כנגד יצירות אמנות מסויימות, מניח את ההנחה השגויה לפיה יש אמנות שאינה מגוייסת לרעיון.

כתב העת "מִטעם", מקדיש את הגליון העשירי שלו לציון 40 שנות כיבוש. מה שנתפס בעינינו במכבש היומיום כמציאות אין ברירה, עולה מתוך היצירות העוסקות בהשלכות הכיבוש, כהרסני, שורף הכל, סיטואציה של מפסידים ומפסידים. מאחר שהרבה מאוד אמנות גרועה נעשית באיצטלה של אג'נדה, חשוב לציין שגיליון זה מצטיין גם באיכות היצירות המפורסמות (חלקן אינן נוגעות במישרין או אפילו בעקיפין בנושא הכיבוש), ונותן פתח כניסה ליוצרים חדשים, רעננים ומסקרנים.

על הפריחה הזהירה של כתבי העת לספרות שאנו נהנים ממנה בשנים האחרונות, נאמר רק שחשיבותה היא לא רק בסיפוק פלטפורמה ליוצרים חדשים המחפשים במה, אלא גם ביכולתם וחובתם של כתבי העת להסעיר מעט את המים התרבותיים הנוטים לעמוד.

את "מטעם" לא תוכלו ולא תרצו לבלוע בבת-אחת; יש לגשת לקובץ הטקסטים בנגיסות קטנות. הטעם משתנה בכל פעם, הופך לקצת אחר, ובכל זאת יוצר הרמוניה עם זה הקודם. כך יכולים לשכון ביחד, מבלי להאפיל זה על זה: תרגום חדש ויפה לשירה של ט.ס. אליוט "שיר האהבה של ג'. אלפרד פרופרוק", מאת שמעון זנדבנק; תיעודן של מתנדבות מחסום-watch; הטקסט הקשה והנוקב של ח'אלד ג'בראן "שמות אשר אינם מדירים שינה מעיניו של אף אחד"; ושיריו היפים עד כאב של יעקב ביטון.

יותר מבפוליטיות, מצטיינים הטקסטים שנבחרו לגיליון זה, בהומאניות. וזו, יותר מכל דבר אחר, צריכה להיות העמדה שנוקטת ספרות טובה.

מטעם 10 – כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית, בעריכת יצחק לאור, 171 עמ', 69 ש"ח