טאבולה ראסה

"כשראיתי את אורן משתלב בחדווה עולצת בחיק משפחתי האהובה, חשתי יותר מתמיד את טעמה המר של ההחמצה [...] קודם חשבתי שהוא משעמם אותי אותי, אבל עכשיו הבנתי שהשעמום הזה נבע ממני, מחוסר מנוחה תמידי שטרד אותי וחיפש מוצא בריגושים. כשהייתי ילדה והתלוננתי שמשעמם לי, היה אבא נוהג להציע שאוציא את הישבן דרך החלון, אז יבואו הרבה אנשים להסתכל בו, ויהיה מעניין. רק בשלב הזה הבנתי כמה חוכמה גלומה בהלצה ההונגרית המגושמת הזאת, שהיטיבה להבהיר כי השעמום נובע מבפנים [...] עכשיו ידעתי שרק לצד גבר כמו אורן אוכל להתפתח באיזה כיוון שאבחר ולארגן לעצמי חיים מעניינים [...]" ("דיוקן הונגרי", עמ' 345)

בד בבד, במהלך החיפוש המשפחתי, מתגלים סודות משפחה מוסתרים; קרובים ומיטיבים, שלא היה ידוע על קיומם. תוך צלילה אל ההסטוריה של העם היהודי באמצעות מירוץ שליחים ספרותי, דריה פוגשת דמות במסעה, ואותה הדמות מספרת את חלקה שלה במארג המשפחתי. במקביל אנו מתבקשים להניח לדריה המבולבלת במערכת היחסים היציבה שלה, למצוא את עצמה ואת "הגבר שלצדו תוכל להתפתח".

הדמות הראשית של קראוס-ויינר, זו אשר אמורה לסחוף אותנו אחריה במסע אל העבר, נותרת עלומת פנים ואופי - היא כל אחת ואף אחת. דוגמה קטנונית אך מייצגת נמצאת בעמ' 308-9, כאשר הדמות הראשית שלנו מזמינה בעמוד אחד "כוס יין לבן" ובעמוד שלאחריו היא לוגמת "לגימה ארוכה מהבירה", שכמובן, כלל לא הוזמנה. אז נכון שמדובר בטעות עריכה, אבל דמות ספרותית המזמינה יין לבן, אינה אותה דמות שגומעת בירה, בהנחה כמובן שפרטים כאלו ניתנים לנו כמשקפים משהו על הדמות ואינם נמצאים כמילוי אווירתי.

"דיוקן הונגרי" יככב כנראה ברשימת רבי המכר, כמו גם ספריה הקודמים של המחברת, מאחר שאין בו שום דבר הדורש מאמץ אינטלקטואלי והוא מנדב את עצמו עד לפיו של הקורא. ואולי בכל זאת, עדיף להתאמץ.