זהות בדויה
"עקירה" הוא רשומון על דמות שיכולה להיות כל אדם ואף אחד, וזה קסמו

"'קיבלנו תלמיד חדש,' אמרה העלמה ניצשקה לבסוף. 'הוא יציג את עצמו לפנינו.' היא נתנה מבט של עידוד בילד, אשר המשיך ללטוש עיניו אל הכיתה בלי נוע ובחן אותנו במבט חודר. 'אמור לנו בבקשה את שמך'." החדש העיף מבט קצר במורה, ואחר כך מלמל משהו בלי להביט באיש. עתה הופר השקט בכיתה. הוא אמר את שמו כבדרך אגב ובקול חרישי כל-כך שכמעט אף אחד לא קלט. אחד מאיתנו צעק: 'בקול רם!' והאחרים צחקו. מה שקלטנו מייד היה כי הוא דיבר באחת עגות המזרח-גרמניות המחוספסות הללו. הכול הבינו מייד כי שוב הגיע לבית ספרנו אחד מן המגורשים מפומרניה או משלזיה. מייד לאחר סיום המלחמה הם הציפו את העיר עד אפס מקום." ("עקירה", עמ' 12)
העובדה שסופרים רבים מאוד הם מהגרים או גולים מארצם, בין אם מבחירה או בין אם מאינוס, אינה מפתיעה. בחווית העקירה, שזהו גם שמו של ספרו של כריסטוף היין, ישנם כל האלמנטים שמביאים אדם לספר את סיפורו מחדש, ומכריחים אותו לבצע עדכון בנרטיב הקודם שנשא איתו.
לא רק סופרים, אלא גם ספרים רבים מאוד, עוסקים בחווית העקירה והנטיעה מחדש (המוצלחת או לא, ובכל מקרה תמיד מרובת קשיים) בארץ החדשה. באופן טראגי, לאחר המאה ה-20 ובואנו לקראת המאה ה-21, כמעט לכל אדם מערבי יש סיפור עקירה משל עצמו, ואם לא לו עצמו, אז להוריו וכן הלאה. מכך נגזר שכמו אהבות, שנאות ושאר חוויות בסיסיות שכל אדם נוגע בהן, גם עקירה הפכה להיות חוויה אוניברסאלית, כזו שמדברת בכל שפה ולכל אדם.
"עקירה" מגוללת את סיפורו של ברנהרד האבר, בן עקורים שנאלץ לעבור עם הוריו מברסלאו שסופחה לאחר מלחה"ע השנייה אל פולין, אל הגבול הגרמני. לכאורה, אותה מדינה ואותה שפה, אך אותו מעבר גבול שאולי היה במרחק קילומטרים ספורים, משמעו עולם ומלואו של משמעויות ומעמד חדש ונמוך יותר.
המהלך המענייין שנוקט בו היין בספרו, הוא לתת לדמויות בחייו של האבר לספר עליו, וכך חמש דמויות שונות – חבר ילדות, נערתו הראשונה, גיסתו וכן הלאה, מעידים על הדמות המעט אניגמטית שהיא ברנהרד. התעלול הספרותי המעניין הזה, יוצר מעין רשומון של התרשמויות ואבחנות שמציגות זוויות שונות, אשר יוצרות תמונה חלקית, לעיתים נדמית כסותרת של אותו אדם. ותוך כדי כך, גם של הדמות הדוברת, שחושפת במונולוג ארוך את רוח התקופה.
"עקירה" הוא ספר מורכב בהרבה ממה שנדמה שהוא מציע בהתחלה, ורק עם סופו מתקבלת התחושה המלאה של מסמך שהוא היסטורי, חברתי ופוליטי יחד עם היותו פרסונאלי. דמותו החסרה, המטושטשת לעיתים של האבר העקור, משאירה די מרחב כדי להיות כל אדם ואף אחד בו-זמנית, ובכך גם סוד קסמו. גם בסופו של דבר, ולמרות הסגירה שנושקת לפתיחתו בת ימינו של הספר, נותרת התחושה שברנהרד הוא מעין רוח רפאים שנשפה על עורפן של הדמויות ואף אחד לא ממש לכד אותה בכפו.
עקירה / כריסטוף היין, ספריית הפועלים 2006, 304 עמ', 82 ש"ח
ביקורונת:
לקסיקון הסופרים העברים בהווה –
נסיון חשוב נעשה, לאגד בלקסיקון את כל הסופרים העברים אשר פועלים כיום בתוכנו, עם תוספת של כמה שורות ביוגרפיות ורשימת פועלם עד כה. ובכל זאת, למרות הפתיחה האפולוגטית שמעידה שזהו נוסח ראשון ולא מתוקן, ישנם חוסרים קשים ומהותיים, ומקומם של סופרים חשובים ומכובדים נפקד מן הספר. בבדיקה מעלעלת למדי וללא ירידה נוקדנית לפרטים, נפקדים מן הרשימה למשל: יהודית הנדל, יובל שמעוני, רונית מטלון ועוד סופרים רבים, מתפקדים ומשפיעים שמהווים חלק מהותי בריקמה הספרותית של ימינו.
מלאכת התחקיר החסרה והשמטות המידע החשובות, הופכות את הלקסיקון למרבה הצער לכמעט לא רלבנטי ממש כמו כל אנציקלופדיה שהיתה מדלגת על כרך שלם של אינפורמציה. חבל.
לקסיקון הסופרים העברים בהווה בהוצאת אגודת הסופרים העברית 2006



