אבא, אמא, חתולה

קשה להגדיר את הספר "ההורים של לב אפור" (עדי קפלן ושחר כרמל, עיצוב והפקה: יוחאי מטוס). הוא רב-תחומי ורב-תרבותי; הוא נראה כמו איור-קולאז'-שרבוט-ציור על צילום וטכניקה מעורבת; הוא פונה למבוגרים אבל יש לו מבנה של ספר ילדים; הוא ריאליסטי-היפר ריאליסטי ופנטסטי; ועוד מיני מילים משיח האמנות. אבל נדמה שהספר אינו מתרגש מההגדרות האלו - הוא פוסח עליהן בפשטות ומתיישב ביפה פינת מקסים.

המילים הן החלק הקטן. העלילה מספרת על זוג גנרי, חסר שם, חסר בגדים וצבע - הורי החתולה לב אפור. הזוג מפוטר מעבודותו ומתחיל בתהליך חד-סטרי לעבר חיי עוני. אין כאן קונפליקטים, דיאלוגים או מהפכים גדולים. הטקסט מובא במלבן קטן בפינת הדף ואינו עולה על משפט לכל שני עמודים. בספר כולו יש בסביבות 300 מילה, כמעט ללא דימויים.

לעומת זאת, הצד החזותי עשיר. הציורים נהדרים ומלאים באלמנטים שכמו בונים עלילות משנה: הטאפט המשתנה והמלא בסימנים פאליים בדירת הזוג; העוני שמציץ בין הפינות; והמאפיינים של החיים האורבנים. אף שתל אביב אינה מוזכרת במפורש, אפשר לזהות את הטיילת ואת נחלת בנימין ובעיקר את המרצפות מהדירות של פעם.

רגעי הקסם שבו רבים. פעם העירום של הזוג מתמזג אל תוך העולם החדש שהוא נקלע אליו, שעה שהוא מתקלח על חוף הים, לעתים תמונות מתכתבות עם קלאסיקות מתולדות האמנות. למשל הציור של השכנה, שמצד אחד מצטט בחן את תמונות הצברים החלוצים הנושאים מפרי הארץ, ומצד שני מתכתב עם ציורים של גוגן; סצינת מוסיקאים ברחוב שמזכירה תמונה נוצרית; ואפילו התמונה שבה נראה הזוכ כורע בפני בעל הבית שבא לגבות את שכר הדירה, כמו מעלה בפניו מחזה שבו החתולה לב אפור היא בהמות ("האמן ומרגריטה"), מושכת את המסך על חיי ההורים שלה.

לערימת הסופרלטיבים ניתן להוסיף גם את איכות ההדפסה הגבוהה של הספר והאריזה, אם כי לא ברור למה לא מופיע שם הספר על החזית. בחלק מהמקומות, ישנה הרגשה של עיצוב יתר כמו למשל בבחירה לנקד את המילים הבודדות, או במקומות בהם הציורים כל כך יפים שהם חזות הכל.

בסופו של דבר "ההורים של לב אפור" משרה על הקורא-צופה בו אווירה חמוצה מתוקה שנרקחה ביד אמן. איפה עוד תמצאו ספר שבסופו יש פרומו לספרים הבאים המתוכננים בסדרה ואפילו ציור אורח במרכזו?

הספר יצא בהוצאה עצמית, ותוכלו להשיג אותו דרך האתר של היוצרים בכתובת זו.