אביר על סוס עייף

גיבורת ספרה החדש של נילי לנדסמן - מירה, סטייליסטית של הפקות אופנה, אמא לילד בן שש וגרושה טרייה - היא בהחלט דמות נשית שקל להזדהות איתה. בתוך המולת החיים היומיומית היא מנסה לנווט בין מציאת בגדים שיתאימו לכוכבת או לדוגמנית החמה של הרגע, לבין תחזוק שוטף של הבית, שכולל בין היתר כביסות בלתי נגמרות של מצעים ספוגים מהרטבת הלילה של בנה, לבין הפעולה שגוזלת ממנה אנרגיה משמעותית - מחשבות על מערכת היחסים עם בעלה לשעבר, שהספיק במהלך השנה וחצי שעברה מאז פרידתם, להקים בית חדש עם חברתו החדשה, דוגמנית שצעירה ממנו בכמה שנים טובות.

מירה עסוקה בלכבות שריפות שצצות לה בחיים כמו פטריות אחרי הגשם. היא מסוג הדמויות שתמיד מעוררות בי חשק לא הגיוני להיכנס שנייה אל סלון הבית שלהם ולהשתלט על הכאוס - לקפל את הכביסה, לסדר את הבלגאן להכין רשימה של דברים חשובים, להחליף לה מצעים ורק אז לתת לה להמשיך את חייה בתקווה שיהיו קצת יותר מסודרים. מירה יודעת שהיא זקוקה לשינוי מהותי אבל היא עוד לא יודעת בדיוק איך לעורר אותו. בתחילה היא משוכנעת שאם בעלה יחזור לחיות איתה ועם בנם המשותף, ייפתרו כל בעיותיה, אך ברגע שהתסריט הזה מתממש במציאות, היא מבינה שטעתה.

בסופו של דבר, התסריט שמספק פתרון לכל מצוקותיה מתממש בדמותו של גבר חדש שנכנס לחייה, כובש אותה בסערה ומציע לה נישואים, פחות או יותר בפגישה הרביעית שלהם. כניסתו של הגבר האידיאלי אל חייה של מירה, מלווה בתופים ובחצוצרות וכולל שימוש בכמה מן הקלישאות השחוקות ביותר שמוכרות לנו מתוך הרפרטואר הצר של הרומן הרומנטי: "אני מנסה להתרומם אבל הרגליים מסרבות לשאת אותי וההאנגר כולו מסתחרר סביבי. רגע לפני שאני צונחת, שוב מישהו נזעק לעברי, סוגר סביבי את זרועותיו ומפנה אותי משם" (עמוד 160). כמה עמודים מאוחר יותר, אותו אביר על הסוס הלבן, יחליט על דעת עצמו לסגור למירה את המינוס בעובר ושב, בעקבות חוב שנכנסה אליו בשל עיקוב בתשלום המשכורת שלה: " 'אני צריך את הפרטים של חשבון הבנק שלך'" הוא אומר. "'סליחה?'", אני אומרת בהפתעה 'אני מכירה אותך מאיזה שהוא מקום?' 'אני רוצה להעביר לך את הכסף שהיית אמורה לקבל'" (עמוד 179).

כתיבת הרומן בגוף ראשון, היא רק אחד מהמאפיינים הסגנוניים שהופכים את חוויית הקריאה של הספר לרציפה וזורמת עד כדי כך שהיא כמעט בלתי מורגשת. מייד עם סיום הקריאה, ניסיתי להבין מה יש בו, בסיפור של מירה, שהופך אותו לכל כך מזמין, נגיש וקריא מצד אחד, אך מנגד, לסיפור שלא מצליח להטיל עוגן עמוק יותר או לעורר איזה שהוא סוג של אימפקט. הסיפור שלה הוא בסופו של דבר אותו רומן רומנטי שעבר גלגול תקופתי, התמקם לו מחדש במרחבי הבועה התל אביבית הצינית והסגורה בתוך עצמה, היטשטש קלות בעקבות כמה מלמולים על עצמאות ובחירה של נשים לעשות בחייהן מה שהן רוצות – ונשען , בסופו של דבר, על אותה הפורמולה בדיוק: גיבורה מאוהבת בגבר עלוב נפש, גיבורה מגלה בסופו של דבר את עליבות נפשו, גיבורה מוכרת לעצמה ולשאר העולם החופשי שהיא בדרך אל העצמאות, גיבורה מתאהבת בגבר חדש, פחות חתיך אבל אוהב אותה באמת.

נילי לנדסמן מעניקה למירה, שהיא אישה מפוקחת בת ארבעים, את אותו סיפור אהבה רומנטי. הגיבורה שלה מעוצבת באופן אמין אך חבל שהיא התעקשה לספק לה נרטיב של קומדיה רומנטית הוליוודית עם סוף טוב. למרות שההנחה הבסיסית היא, שהרומן הרומנטי מוכר ומצליח בגדול וכמעט כל אחד מאיתנו נהנה בסופו של דבר מהסיפור המטופש על הנסיכה במצוקה והאביר על הסוס הלבן שדוהר לחייה בסערה, חשוב להבין שזהו סיפור שמדבר אל הסנטימנטים העלובים שלנו ומשאיר אותנו בסופו של דבר עם מה שהיה לנו מלכתחילה. לאור העובדה שזהו הסיפור שקופץ עלינו מכל ערוץ טלוויזיה אפשרי או מכל סרט הוליוודי שני, לא תמיד כדאי להטריח את עצמנו ולקרוא אותו בספר כשאפשר פשוט לפתוח הולמרק.

הרומן הרומנטי שלי/ נילי לנדסמן/ חרגול פלוס הוצאה לאור. 271 עמ'. מחיר מומלץ 79 ₪.