לא גייאוני

ספרה החדש של שולמית לפיד ממשיך להפיח חיים בגיבוריו של הרומן הוותיק "גיא אוני", שיצא לאור לפני כעשרים שנה. בדומה לקודמו, הוא מספק תמונת חיים היסטורית של הישוב המתחדש בארץ ומתמקד בגיבורה נשית הנאבקת על גיבוש ומציאת דרכה הייחודית, האישית, בתוך החברה הציונית המתהווה.

מאבקה של נוניה והמסע האישי שלה, מתחיל עם רגע העזיבה של בית אמה, פאניה סילס (גיבורת הספר "גיא אוני"), לטובת לימודים ב"חוות העלמות", בית ספר מפורסם בניהולה של חנה מייזל שבמסגרתו מוכשרות עלמות צעירות לעבוד את האדמה.

הרומן כולו מכיל ערב רב של עובדות היסטוריות ודמויות מפתח מתקופת העלייה השנייה כדוגמת: ברנר, המשוררת רחל, בוריס שץ, שינקין, מניה שוחט ועוד דמויות רבות אחרות שזוכות לתיאור חי המערבב עלילות מומצאות עם נתונים אובייקטיבים על חייהם. עיצוב העולם הריאליסטי ברומן מכיל פרטים רבים המעבירים את אופייה של התקופה, החל מפרטי הלבוש וכלי העבודה וכלה בתיאורים של ועידות, ויכוחים מתלהמים אל תוך הלילה העוסקים במהפכה הציונית ובעיצובו המתהווה של היהודי החדש, אותו יהודי שנאלץ להשאיר עם כניסתו אל הארץ המובטחת את עברו המשפחתי וסודותיו מאחור, ולהפנות את כל מרצו אל בניית העתיד החדש.

נוניה, שהינה בת הארץ ודוברת עברית מבית, מגלה לאורך הרומן שלא רק בני העלייה השנייה צופנים סודות ושקרים אותם הם עמלים להסתיר, אלא גם בביתה שבראש פינה, חבויים סודות משפחתיים הנדחקים למחשכי המרתף. על ידי הקדשת הפרקים השונים לתודעות של דמויות שונות, נחשפים אט אט סודותיו של כל אחד. אך אם בתחילת הרומן עולה בבירור תחושת מחנק המיוחסת לשמירת הסודות בבטן , ככל שמתקרב הרומן לסופו, עולה פתרון עלילתי בנאלי, אשר במסגרתו כל הסודות נחשפים בזה אחר זה, לא תמיד באופן האמין ביותר, ועם סיום הספר, מתברר שהקתרזיס המיוחל הגיע - כל הסודות נחשפו, ועכשיו ניתן לספק לגיבורי הרומן דף חדש ונקי לחלוטין.

כך לדוגמה סודו הגדול של דב, בעלה של נוניה הוא העובדה שבתקופת חייו בארצות הברית בזמן שעסק באגרוף הרג שני מתאגרפים. כאשר שומע דב שנציג מהשגרירות האמריקאית בחיפה מחפש אותו, הוא בטוח שנתפס וכי עומדים להסגירו לארצות הברית, אך באופן כמעט אופטימי מידי, מוסר לו השגריר מכתב ששלחה לו סבתו ובו 500 דולר שחסכה למענו. בערב חנוכת הבית הוא מספר את סודו לאביה של נוניה שפוטר אותו מאשמה. הדולרים מהווים במובן מסוים בונוס מסוים לגיבורה נוניה שבחרה להתחתן איתו מתוך אהבה עוד כשהיה עני מרוד.

באופן דומה נסגרות כמעט כל עלילות המשנה והעלילות המרכזיות בספר. הסודות מתגלים והאשמה מורחקת מהגיבורים ונדחקת לשוליים, מה שהופך את כל חלקו האחרון של הרומן למין מסע של סגירת קצוות אולטימטיבית. במובנים מסוימים, בתחילת הספר מבצבצת סוג של הבטחה, שבסופו של דבר לא מתממשת - אשליה של בחינה חודרת וביקורתית של הרי הגעש החברתיים, של המתיחות המגדרית ונקודות הנפץ של אותה תקופה סוערת.

כך לדוגמה ניתן לקרוא במונולוג פנימי של סשה, אביה של נוניה: "בעולם שקידש את גאולת המולדת הייתה לו דרך משלו להגשים את המטרות הללו. זה במעדר, זה בשלח והוא בפחם ובמכחול" (עמ' 21). אך ככל שמתקדמת העלילה, ובמיוחד סיפורה של נוניה הגיבורה, הסיפור מתגבש לידי סכמה קבועה שמותירה לנוניה את מקומה של הגיבורה הקלאסית של הרומן הרומנטי הקלאסי. ממש כמו בספרה הנודע של ג'יין אוסטין , מתאהבת הגיבורה הצעירה והסוערת בצעיר יפה תואר שמתברר כנבל ויוצא מן התמונה, עוברת דרך ארוכה שבמהלכה היא מעלה שאלות לגבי מקומה בחברה כבת, כאישה בזכות עצמה או כרעיה. אך כל חיבוטי הנפש הללו מתגלים כמהמורות שיש לקפוץ מעליהן בדרך אל התחנה הסופית, שהיא כמובן החתונה והאמהות. אמנם נוניה מעמידה אלטרנטיבה מסוימת לדמותה של האישה התלותית בכך שהיא מניעה את מהלך חייה בעצמה ובבחירתה לעבוד את האדמה ולא לעסוק בעבודות נשיות מסורתיות, אך יחד עם זאת, הסוף המתקתק משהו של הספר, מוביל אותה לנקודה די חד-ממדית:

"נוניה נראתה מאושרת עם הבעל שלה והתינוק שלה.... בחוות העלמות היו כבר תלמידות חדשות שלא הכירה, אך במושבה הייתה לאה ליפשיץ, שאתה למדה אצל מייזל. לאה נישאה לאיכר יצחק כהן והייתה בהריון, וגם חנה, אשתו של האיכר יזרעאלי, הייתה בהיריון, ונוניה חשבה על כך שהיא נכנסת לשלב חדש בחייה, שבו הבעל והילדים יהיו מרכז חייה ושיהיו כאן אמהות צעירות שתוכל לשתף אותן בבעיותיה, ושלעלי שלה יהיו חברים". (עמ' 304)

החתונה המוכפלת והמשולשת של העלמות הצעירות מהווה למעשה עוד סוף מוכר לסיפור הרומנטי הידוע והשגור, ולכן כוחו של הרומן אינו נעוץ בנרטיב שהוא מספק, אלא ביכולתו להפיח רוח חיים בתקופה היסטורית רחוקה.

חוות העלמות מאת שולמית לפיד, הוצאת כתר, 308 עמ'