סטרייט פרנדלי

ספרו של אבנר ברנהיימר: 'אתה אוהב אותי' מבוסס על הטור 'מיטה זוגית' שפורסם לאורך עשר השנים האחרונות במגזין 'הזמן הוורוד'. ההוצאה לאור של הטורים כספר, חושף בפני קהל רחב יותר מקוראי 'הזמן הוורוד', את חיי הזוגיות של המחבר בסגנון כתיבה קולח ומזמין.

החשיבות בהוצאת ספרי מקור בעברית העוסקים בחיים, בגיבורים ובנושאים הומוסקסואליים, כבודה במקומה מונח. ואכן, צאת ספרו של אבנר ברנהיימר והמקום שהוא מפנה לעצמו בארון הספרים הישראלי, הוא בראש ובראשונה מהלך חשוב בפירוק הבלעדיות, הכמעט מוחלטת, של הספרות הסטרייטית העברית.

אך למרות האג'נדה הפוליטית שניתן לייחס לספר, הוא משתייך, על פי הכתוב על גבי כריכתו האחורית, לז'אנר המוכר של "תמונות מחי נישואין", ולאו דווקא לז'אנר מקבע של כתיבה הומוסקסואלית."תמונות מחיי נישואים אחרים: הם זוג נשוי, שניהם גברים וחיי הנישואים שלהם דומים להפליא לחיי נישואים כפי שהם מוכרים לכולנו - על הצדדים המרגשים, העצובים, השמחים, המתסכלים ובעיקר המצחיקים שלהם".

ואכן, ברנהיימר מבליט את הצד הקומי שבחיי הזוגיות, ומצליח בכתיבה לא מתיפייפת או מסתירה, אלא מחצינה ופרובוקטיבית, להצחיק ולהבליט את הצדדים הקומיים והיומיומיים שבחיי זוגיות. כך לדוגמה מסתיים הפרק 'בקתת שביל הערמונית', פרק שמתאר נקודת ציון דרך משותפת ודי מביכה בחייהם של הרבה זוגות ישראלים - הצימר: "אבל כשבעלי בלע מים תוך כדי צלילה במערבולת בניסיון לחלץ את האשך השמאלי שלי מפתח היניקה, החלטנו שלעזאזל הג'קוזי, אנחנו נזדיין כמו שאנחנו רגילים: יבשים, במיטה, באור מלא, בלי נרות טראומטיים ובלי ייסורי מצפון. 'רומנטיות צימרית בתחת שלי' אמרתי לבעלי, וכיוונתי אותו בביטחה אל הערמונית העירונית המוגדלת שלי" (עמוד 165)

הספר מקיים חלק מההבטחות שכתובות על גבי כריכתו האחורית. הוא כתוב בהומור "שנון וחד כתער כשצריך", "פרוע כשאפשר", ומציע שילוב מעניין של "רומנטיקה והומור":

"שבוע אחר כך ,אחרי ששמרנו על ממוצע של ארבע פעמים ביום, בעלי הודיע לי שאני הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים, שהוא הכי אוהב אותי בעולם, שהוא דפוק ומפגר שבכלל חשב לעזוב אותי... את הקטע של הדפוק והמפגר ביקשתי בכתב. את הזקן הגוטי דרשתי להוריד מייד. ורק אחר כך, חשדן ומהסס עדיין, הרשתי לעצמי לאהוב אותו שוב." (עמוד 23)

אבל הוא מפספס הזדמנות להעמיק דווקא בנושאים שבאמת מייחדים זוגיות הומוסקסואלית ובאמת יכולים היו ליצור עניין ורגשות מורכבים יותר בקרב הקוראים. לדוגמה - דילמות בנוגע להבאת ילדים - מי יהיה האבא הביולוגי? והאם זה צריך לשנות? הנושא הזה מוזכר רק בפרק האחרון שנקרא 'לא לפני הילדים', והוא מאופיין באותו תיאור הומוריסטי, ומתמקד דווקא בדילמות שמשותפות לכל זוג: "מצד שני, אנחנו לא יכולים להתעלם מהשינוי המפחיד שחל בחיים שלהם, של ענת ויוסי, מאז שהפכו להורים" (עמוד 199).

דווקא בנקודה המסקרנת הזו, שמאפשרת כניסה אל טריטוריה שזרה לחלק מהקוראים, במיוחד הסטרייטים שבינהם, בוחר ברנהיימר "להשטיח" את הנושא לידי אמירות כלליות כגון:
"יום אחד כשרחמי המה במיוחד, התחלתי לחפש סוכנויות אימוץ באינטרנט, ואף הוספתי שתיים מהן ל'מועדפים'. זה היה לפני כחצי שנה, ועדיין לא יצרתי קשר" (עמוד 202).

בראיון שפורסם עם ברנהיימר בעיתון 'הארץ', נשאל על ידי נרי לבנה למה הוא מצפה כשהוא מפרסם ספר כזה, שכולל, בין השאר, התייחסויות לשאלות כמו מי אוהב לקבל בטוסיק ומי לא?, השיב ברנהיימר: "אהבה זה אהבה, וזוגיות זה זוגיות, ובכלל לא חשוב אם מדובר בזוגיות הומואית או סטרייטית. אני לא חושב שהזוגיות שלי כל כך שונה מהזוגיות של ההורים שלי או של חברים סטרייטים שלי. יש כמובן דברים שמיוחדים לנו, אבל אנחנו לא עד כדי כך מיוחדים. כשאני רב עם ערן על למה הוא לא עשה כביסה, זה נשמע בדיוק כמו כל זוג אחר שרב על הכביסה. מבחינתי, זה ספר על זוגיות ועל אהבה ואני מקווה שהוא גם יהיה סוג של מגדלור להומואים ולאחרים, בכך שיראה שזוגיות רגילה לגמרי יכולה להתקיים גם בין שני גברים"

מהרבה בחינות, הצליח ברנהיימר לעמוד במשימה שהציב לעצמו. הספר שבאמת עוסק בזוגיות ואהבה, זורם ונעים לקריאה, אך יחד עם זאת, הוא פספס עניין מרכזי אחד - הקוראים שבדרך כלל מחפשים בספר ערוצי הזדהות עם הדמויות והגיבורים, מחפשים גם פעמים רבות את המקום המורכב יותר, של הייחוד. שם לא מתאפשרת הזדהות טוטאלית ומיידית, אבל מתאפשרת הצצה לעולמות, תודעות או מקומות זרים או חדשים. מקום שבו כן חשוב להדגיש את ייחודו של גיבור ספציפי.

'אתה אוהב אותי' מאת אבנר ברנהיימר,חרגול הוצאה לאור, 202 עמודים.