הסוף הטראגי של הליצן העצוב: ספר הזיכרונות של מת'יו פרי הפך כעת לתיעוד מצמרר של הרס עצמי

ההופעה הטלוויזיונית של מת'יו פרי (לעד צ'אנדלר בינג) בספיישל האיחוד של "חברים", הדאיגה רבים ממעריצי הסדרה, ובכלל. מי שעקב אחר ששת השחקנים יודע כמעט כל פרט על חייהם, כך שסיפור ההתמכרות שלו לסמים היה ידוע, ומעריצי הסדרה ראו את השינויים הפיזיולוגיים של פרי שהעידו על הבעיות. ובכל זאת, אני מודה שאני לא הכרתי את הסיפור לעומק. לא ידעתי על נבכי הנפש של השחקן ומה באמת מסתתר מאחורי הבדיחות.

מותו הטראגי הלילה (ראשון) של פרי השאיר את כל הוליווד בהלם. הוא אמנם סבל במהלך חייו מבעיות התמכרות חוזרות ונשנות לסמים ולאלכוהול, גם אחרי שהסדרה הסתיימה, אבל ככל הידוע - וגם לפי ספר הביוגרפיה - הוא היה נקי בשנים האחרונות. כמו כן, ע"פ המשטרה המקומית לא נמצאו סמים בזירה והוא ככל הנראה מת בתאונת טביעה בביתו בלוס אנג'לס.

לכתבות נוספות:

• טרגדיה בהוליווד: כוכב "חברים" מת'יו פרי מת בגיל 54
• בהוליווד נפרדים ממת'יו פרי: "הלב נשבר, הלוואי שתמצא שלווה בשמיים"

"חברים, אהבות והדבר הנורא הגדול" מספר את הזיכרונות של מת'יו תוך כדי שהוא מתמקד במאבק הבלתי פוסק שלו בהתמכרויות לסמים ואלכוהול. סיפור המאבק להישאר בחיים, שעמוס בהומור וכתיבה "צ'אנדלרית", עשויה לשנות את הדרך שבה תסתכלו עליו: מת'יו פרי מדבר איתנו בגוף ראשון, בלי פילטרים, בלי התייפייפות ובלי מסכות על אירועים שקרו לו במהלך הקריירה. הכתיבה קולחת ומאוד חשופה ואישית, כך שמרגיש שאנחנו בשיחה אחד-על-אחד על הספה בביתו של פרי. מותו המפתיע מעצים את התחושה שזו אכן השיחה האחרונה איתו.

"אלוהים, תעשה לי מה שאתה רוצה, רק עשה אותי מפורסם"

הספר מתחיל ממש מתחילת חייו פרי. השחקן מספר על ילדותו בקנדה כבן למלכת יופי וזמר פולק אמריקאי שהפך לשחקן, ומרחיב על הוריו שהיו יפים ומושכים בטירוף - וגם על חוסר ההתאמה ביניהם. הוא כותב על כדורי ברביטורט, המשמשים כמדכאי מערכת עצבים, שקיבל בילדותו, על העזיבה של אביו בגיל תשעה חודשים, על ההורות חסרת האחריות של הוריו ששלחו אותו בגיל 5 במטוס לבדו ועל תחושת הנטישה שמלווה אותו כל החיים.

עוד בספר, פרי מדבר על ההבנה שהומור זו הדרך היחידה שלו לשרוד ולהתמודד עם המציאות הלא פשוטה ועל חוסר הביטחון שמלווה אותו כל חייו. הוא גם מספר על השכרות הראשונה בחייו - אותה שכרות שגרמה לפרי, לדבריו, לאושר אמיתי בפעם הראשונה בחייו.

כנער, פרי עבר ללוס אנג'לס לגור עם אביו, אלכוהוליסט מתפקד שכיכב בפרסומות של אולד ספייס, ועד מהרה הלך בדרכו של אביו. באחד הזיכרונות, סיפר השחקן כי כשהתפלל בפעם הראשונה, ביקש: "אלוהים, אתה יכול לעשות לי מה שאתה רוצה - רק בבקשה תעשה אותי מפורסם". שלושה שבועות לאחר מכן, הוא קיבל את התפקיד של צ'נדלר.

עד מהרה מתגלה דפוס מוכר: הוא מבלה את רוב שאר הספר בנסיעה בין סדרה של מרכזי גמילה יוקרתיים יותר ויותר. כולם תמיד מודאגים במעורפל לגביו, אבל עד שסלב לא מהווה איום ישיר על פרנסתו של מישהו אחר בתעשייה, אנשים נוטים להתעלם.

בפעם הראשונה שמת'יו פרי עבר גמילה, הוא כבר היה על גג העולם. הוא התייסר ברשימה ארוכה של שדים שכללו בסופו של דבר את ויקודין (55 כדורים ביום בשפל שלו), אלכוהול, קוקאין, קסנקס וסובוקסון. הוא נכנס להליכי גמילה לפחות 65 פעמים נוספות, כפי שהוא מעריך, והוציא מיליוני דולרים במכונים.

הוא נזכר גם שנתן לפחד להשתלט ולהרוס מערכות יחסים מרובות, כולל הרומנים שלו עם ג'וליה רוברטס וליזי קפלן. בספר הזיכרונות אנחנו מגלים באומץ רב את חוסר האמינות בחיי האהבה שלו ואת החרטות הרבות על הרומנים הכושלים שלו.

זה כאילו גרסה חכמה יותר של צ'נדלר כתבה ספר

אני מודה שבתחילת הקריאה, עומס הבדיחות היה לי קשה. הרגשתי שמנגנון ההומור שעזר לו להתמודד עם החיים, מרגיש כבריחה מהאמת כשמדובר בספר זיכרונות. אך לאורך כל הספר, הוא מסביר הכול. הוא לרגע אחד לא מתרץ את ההתמכרויות, אבל מעמיס בהסברים כיצד כל העושר, הפרסום, וההצלחה המקצועית הם כלום ושום דבר לעומת האושר הרגעי שבאלכוהול והסמים. שום דבר לא יכול היה לעזור. הוא משבח באופן מוחלט כמעט את כל מי שעבד איתו בקריירה ומציין במיוחד את חברתו לקאסט, ג'ניפר אניסטון, שלטענתו הצילה את חייו לא פעם.

סגנון הכתיבה וההלקאה העצמית של פרי יהיו מאוד מוכרים למעריצי "חברים", כאילו גרסה חכמה יותר של צ'נדלר כתבה ספר.

כל הספר חשוך מאוד. באופן אירוני, פרי דן לאורך כל הספר בקרבה שלו למוות ובכמה רגעים מטרידים מאוד בחייו. כמה מחלת ההתמכרות כמעט אכלה אותו ושלטה בדרך שבה הוא חיי את חייו. לא שמדובר בספויילרים, אבל לא נרחיב יותר מידי על האירועים כי כל סיקור שלהם חוטא למטרה - עדיף לשמוע באופן נהיר ממקור ראשון, כמו שהוא חווה אותם.

באופן אירוני, פרי דן לאורך כל הספר בקרבה שלו למוות

למרות שהוא עמוס באירועים קשים, פרי שומר על ההומור. הכתיבה עמוסה ברפרנסים מהתרבות הפופולרית, גדושה במשפטי מחץ, ובוא נודה באמת: לפעמים גם "בדיחות אבא", והרבה הומור שחור. אמנם, הומור שחור זה לא לכל אחד, אבל זו הדרך שלו להתמודד עם מסלול חיים לא פשוט, של מלחמה מתמדת עם הרס עצמי. בהתחשב במצוקה הקשה שלו, העובדה שעד היום הוא פעל לשיפור עצמי, הוכיחה שהוא לוחם בנשמה.

פרי ייזכר כאחת הדמויות המפורסמות, באחת הסדרות המצליחות והפופולריות בתולדות הטלוויזיה העולמית. עם מותו הטראגי לאחר פרסום ספר הזיכרונות, הוא גם ייזכר כאדם אמיץ וחשוף. נוח על משכבך בשלום, גברת צ'אננדלר בונג.