"אתה מאבד אח, אבל גם את ההורים": על פרויקט "האחים שלנו"

בפרויקט הזיכרון המיוחד "האחים שלנו", אנשים פותחים את הבית ומארחים אחים שכולים כדי לשמוע את סיפורם. אחד מאלה שנידבו את הסלון שלהם הוא חנוך דאום, שמארח את נוי פרי שאיבדה את אחיה, סמ"ר טל יפרח, בצוק איתן בקרב בשג'אעיה.

"למה חשוב שהאחים יספרו?", אומרת פרי, "בפעם הראשונה אתה מאבד את האח, אבל גם את ההורים שלך. כשהגעתי הביתה אחרי הדפיקה בדלת, ראיתי את ההורים על הרצפה והייתי צריכה לעשות הכל - לקבל את האורחים, להדביק את מודעות האבל, להחליט מה כותבים על המצבה. זו התמודדות של אח, התמודדות שונה לחלוטין".

היא ממשיכה: "טל היה כל עולמי, הלב שלי, החיים שלי. גדלנו ביחד, אמא שלי היתה צריכה לעבוד המון שעות, ההורים שלי גרושים. ישנו באותה מיטה, שיחקנו באותה גינה, ישנו יחד, אכלנו יחד, היינו בתנועת הנוער ביחד. מפגש כזה הוא מאוד מיוחד, יש בו משהו מאוד אינטימי - זה ערב שכולו מוקדש לטל. אנשים באים לשמוע על אח שלי כי זה מה שהם רוצים, ועוד 3 שעות. אני רוצה שיאהבו את טל כמעט כמו שאני אוהבת אותו".

דאום: "יש לי חבר שעסוק באחים שכולים ובשכול שפחות מוכר - כשאתה צריך להיות שם בשביל ההורים, ואתה גם איבדת אח, אבל גם את החיים כמו שהכרת אותם. אתה יכול להמשיך, להיות שמח? מותר לשמוח? היה אתוס בישראל הרבה שנים של הורים שכולים אבל עניין האחים התעורר רק אחר כך. זה לא כבד במובן המורבידי של אגרוף, שאי אפשר לקום מזה. זה מטעין אותך בהרבה כוחות לראות מה אנשים עושים".

פרי מספרת כי יש לפרויקט אתר אינטרנט ועמוד פייסבוק, דרכם אפשר להציע מקומות אירוח, להציע סיפורים אישיים כאחים שכולים - וגם להירשם למפגשים. "אתם מוזמנים לקחת חלק", היא מסכמת.