ארז טל פותח את הפה על שי חי בפייסבוק

כך נכתב בפוסט המלא:

"שי חי מאתגר. הוא אינטליגנטי וכריזמטי ומניפולטור טבעי ובעולם שבו הכל, או נהדר ומדהים או נורא ואיום, שי חי מורכב, מלא סתירות וקשה לפיצוח. הרבה יותר פשוט להתמודד עם רשע וטיפש. זה לא המקרה. הוא גם לא משחק לפי כללים מוכרים וזה מעניין והוא לא פוליטקלי קורקט שזה הכי טרנדי. כן, היה מרתק לראות אותו מוציא את האוויר לכמה דיירים שהיו בטוחים שהם מה זה מהממים ו/או מה זה צודקים. אבל לשי חי היו כמה אמירות ומעשים בלתי נסבלים, והאחרון, כפי שניתן היה לראות, תוכנן היטב ונעשה בדעה צלולה ובקור רוח. הראיון איתו בשבת מול קהל מעריץ ומריע לכל משפט היה קשה. זו היתה הליכה על חבל דק בין הצורך לעמת אותו עם מעשיו לבין ההגינות המתבקשת כלפי מי שבחודשים האחרונים חשף את עצמו, התמסר, סמך על ההפקה ורק עכשיו יצא מהבידוד. התעקשתי (אולי בדידקטיות מוגזמת) לשמוע ממנו חרטה על הבעיטה ההיא. לא כדי לחנך אותו אלא משום שאני מאמין שהחרטה קיימת שם מתחת לזחיחות הבלתי נמנעת. אחרי שלחצתי בפעם השלישית הוא אמר שהוא נגד אלימות מכל סוג שהוא. לא, זאת לא היתה חרטה מפורשת, אבל אם הוא באמת נגד אלימות, הוא יבין שאין מילה אחרת, משעשעת או קלילה, כדי להגדיר את הבעיטה ההיא. רק אלימות. לכן יש לי יסוד סביר להניח שהוא עוד יתחרט. ולמצקצקים ששואלים למה לתת לו במה: כי הוא מעניין. כי הוא מאתגר. כי הוא מכריח אותנו לתפוס צד ואגב כך לגלות אולי משהו על עצמנו. חוץ מזה השנה היא 2016 והטלוויזיה - היא כבר מזמן לא רחוב סומסום. בוקר טוב.

נ.ב.
במקור הפוסט הזה היה סגור לחברים בלבד - לא רציתי שציטוטים חלקיים שלי יזינו את הדיון המתלהם. זה גרר מיד כל מיני ספקולציות, דיונים סמי משפטיים על זכויות יוצרים וסתם אמירות דביליות איך לא. אז אחרי שעברו עשרה ימים ועניין שי חי נרגע קצת (אני מקווה) ואחרי שהצינור פנו בצינורות המקובלים - אני מעביר את זה לpublic. בהצלחה".