יומנה של קורונה פרנק: מגיפת האפייה

חבריי הרווקים, מאלו שנשארו לי, שעובדים בימים כתיקונם פעמיים בשנה וקמים בשעות שאני אוכלת ארוחת צהריים, מבסוטים לאחרונה כמו שלא היו מעולם. סוף סוף, חיי הבטלה שלהם מקבלים משמעות והם לראשונה בחייהם נקראים: "מבוגרים אחראים". הם עושים שיעורי פילאטיס אונליין, יש להם המלצות על סדרות אפגניות איכותיות ומחתרתיות שרק הבונים החופשיים יכולים לצפות בהן עם קוד מאובטח, והרבה זמן לקטר על כמה שמשעמם להם.

בניגוד לכל הרנסנס הטכנולוגי והזמן הפנוי שהם חווים, הורים לילדים היו מתאבדים בקפיצה מהחלון, אילו רק היה נשאר להם כוח לטפס על המעקה. למעשה, אתמול בסופר, מוקד המינגליניג היחידי בזמנים אלו, פגשתי שכנה שהיא אם לארבעה, יפיפייה ונבונה, ובימים כתיקונם חיוכה לא מש מפניה. בקושי זיהיתי אותה. עיניה היו טרוטות, שיערה פרוע, גבה מכופף. נדמה לי שהבחנתי גם בצליעה קלה, והיא רק בת 35. הבטתי מסביבי ולפתע הבנתי: כולם נראים ככה. גם ילדים בני  13, ואני חושדת שיש רק סיבה אחת לכך והיא איננה הקורונה, אלא מגפת האפייה שפקדה את כל האוכלוסייה והיא לא בוחלת ברווקים, נשים, גברים וטף.

זה מתחיל ב"אני רק אכין כמה עוגיות" ונגמר בשלוש פעמים ביום הכנת חלה, לחמניות ופשטידות. זה כמו הרואין, ניסיתם פעם אחת וזהו, הלך עלייכם, אתם תמצאו את עצמכם מפירים הסגר בשביל קילו קמח, והילדים? הם עוד יתרגלו לכל הטוב הזה אחרי שהקורונה תלך. ואז מה? מה תעשו אז, אלוהים ישמור!?!

אני מזכירה לכם שכולם (הגננת אודליה) ממליצים לשמור על שיגרה. אני לא יודעת מה איתכם, אבל בשבילי זה להפשיר שניצלים מההקפאה ובניגוד לכולם, אני ממלאת בקפידה אחר ההמלצות. אני שומרת על עצמי ולא משתפת פעולה עם חולי האפייה, אני מתרחקת מאה מטר מהתנור, אני לא מגיבה לתמונות של עוגות ב"כל הכבוד/ אפשר מתכון בבקשה/  נראה מדהים! / עושה משלוחים?" פן ישלחו לי מתכון בוואטסאפ וזהו, מכאן הכל יכול להידרדר.

זו תקופה שצריך אפליקציית מקרר שתשאל אותך לפחות שש פעמים ביום: האם את בטוחה שאת רוצה לפתוח את הדלת הזו? לפני שאת מוציאה חומוס או גבינה צהובה, תוסיפו לזה מתקפת פחיממות ריקות וזה רק עניין של זמן עד שאצטרך לצאת מהבית בעזרת עגורן. אני מעדיפה לבהות בעלים נושרים/ גלים מתנפצים/ שכנים רבים או להרכיב פאזל תלת מימדי עם אלף חלקים על אפייה. אך יחד עם זאת אני מפרגנת לכם, הריי אתם מבוגרים אחראים! אפו כאילו אין מחר! כי אולי אין, או  פשוט נהגו כמוני- בחרו להיות חזקים ושמרו על החוקים, ויחד נצליח לעבור את מגפת האפייה בשלום!