היו רגעים שזזתי באי-נוחות בשל היותי גבר, ובכל זאת: "ברבי" הוא סרט מעולה

אחרי שהתמוטטתי נפשית והצלחתי לאסוף את עצמי מהפיצוץ האטומי בצורת "אופנהיימר" - מרגו רובי, ראיין גוסלינג ועוד כמה שמות ופרצופים מוכרים מגיעים לכבוש את המסכים עם "ברבי". המתמודד השני בקרב הגדול של הקיץ הבטיח על הנייר הרים, גבעות ותועפות של קיטש וצבע ורוד. על התסריט עמלו יחד גרטה גרוויג ונואה באומבך. על אף שמאחורי שתי הפרסונות ההיפסטריות האלו יש סרטים די סבבה, הגעתי בחשש למסיבת בת המצווש של שונטל מאור עקיבא בסינמה סיטי ראשל"צ. או כך נראתה לפחות קבלת הפנים לצופי טרום הבכורה של "ברבי" ועוקביו האדוקים של בר אלמליח הידוע יותר באלטר אגו שלו  - הפשוטע.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "אופנהיימר" הוא לא פחות מאפוס קולנועי שכמותו לא ראיתם הרבה זמן
• אחרי הגירושים - אסי ישראלוף משחרר אלבום חדש: "3 שנים של משבר אישי"
• שביתת השחקנים: טום קרוז הצטרף לשיחות המו"מ בין האיגוד למפיקים

עצרו את מכונית הספורט הוורודה שלכם. רגע לפני שננתח וננסה להבין על מה לעזאזל כל הרעש והקוביות של גוסלינג, ברבי לפני הכול היא וואחד מותג. הבובה השדופה נוכחת בחיים שלנו כבר יותר מ-64 שנים. היא קרויה על שמה של ברברה, בתה של רות הנדלר - ממציאתה של ברבי. במרוצת השנים הבובה, שיוצרה בחסות חברת הצעצועים מאטל, ספגה קיתונות של ביקורות ושחיטות מצד ארגונים פמיניסטיים והוטחו בה האשמות ככזו המציגה מודל נשי פיזי מושלם בלתי ניתן להשגה (ואז הגיע האינסטגרם. בום!).

בעקבות התלונות, קיבלנו ברבי מלאה, שחורה, סינית, יפנית, קווקזית, עורכת דין, טייסת, הריונית והרשימה עוד ארוכה. אך עם כל המהמורות והתמורות, ברבי - על שלל האקססוריז הנלווים שלה - הייתה ועודנה אחד הצעצועים המצליחים אי-פעם, שגלגל לקופה של מאטל מיליארדים על מיליארדים של דולרים שנסחטו מדמעותיהן של ילדות קטנות. אז עם היסטריה כלל עולמית שכזו, אפשר להבין את הסקרנות שגברה אחרי ההכרזה על סרט לייב אקשן באורך מלא של ברברה הפלסטיקית. תכניסו לקופסה יוצרים מסקרנים כמו באומבך וגרוויג, שחקנים לוהטים ומוכשרים כמו רובי וגוסלינג, קמצוץ של וורנר - והעולם כמרקחה. אז האם "ברבי" מצדיק את ההייפ כמו יריבו "אופנהיימר"? תלוי את מי שואלים.

בלי להסגיר יותר מדי את פרטי העלילה, ברבי "הרגילה" (רובי המהממת, "בבילון"), הבלונדינית והאבטיפוס שממנו התפתחו כל הברביות האחרות, חיה בשגרה משעממת לצידן של שאר הברביות והקנים ברחבי ברבילנד. כשעולות בה מחשבות על מוות והחיים עצמם, יעני סוג של התפכחות מנטלית, ברבי מרגו יוצאת לחפש את הסיבה למחשבות האובדניות בעולם האמיתי של בני האדם. אל ברבי מתלווה קן (אחד מיני רבים) בגילומו של גוסלינג ("דרייב"; "לה לה לנד"). בזמן שברבי מגלה את הסיבות לשינוי התודעתי שלה, קן לומד דבר או שניים על פטריארכיה, את מהותו של גבר אמיתי ועל אומנות הפיתוי של דימה מאשדוד בטיקטוק.

אם חשבתם לרגע ש"ברבי" היא קומדיה מאושרת וסכרינית על החיים הוורודים בברבילנד וסרט לילדות בנות שמונה, תעשו אחורה פנה. באומבך וגרוויג הביאו פה שיחוק נהדר ומבריק וסגננו תסריט שנון, חכם ומתוחכם עם המון בדיחות מוצלחות שלא נכתבו עבור צופים מתחת לגיל 30. הסרט עמוס (אולי מדי?) ברפרנסים תרבותיים וקולנועיים, כשהבולט בהם מתייחס לפתיחה של "2001: אודיסאה בחלל". אל העלילה הצבעונית מתלווה פסקול ג'אזי מקפיץ של מארק רונסון, מפיק העל המוכשר.

אחד האלמנטים המפתיעים בסרט הוא הקריינות של דיים הלן מירן, שמכניסה בדיחה מוצלחת פה ועקיצה על חברת מאטל שם. באופן כללי, באומבך וגרוויג לא נותנים יחס מועדף לחברת הצעצועים הגדולה, שחוטפת מהם עקיצות על ימין ועל שמאל במהלך הסרט. ייאמר לזכות החברה שזו החלטה אמיצה שלהם שמצביעה על ראש פתוח והענקה של חופש פעולה לשני היוצרים. תחת המעטה הוורוד והקיטשי, "ברבי" הוא סרט שמודע לעצמו ומתייחס ברצינות האופיינית לו לדרך שבה השפיעה הבובה השדופה וחסרת הפרופורציות על התפיסה הכללית של פיזיות נשית ומעמד האישה בכלל. יש כאן התייחסויות להסגברה, שוביניזם, פטריארכיה והגמוניה גברית.

בצד הפחות חיובי, את הסרט אופפת תחושה שהמין הגברי כולו עומד למשפט שדה. אולי זזתי באי נוחות בכיסא מפאת המגדר שלי, אבל חלק נרחב מהסצנות מוקדש למין הפיכה שלטונית שעושות הברביות בברבילנד ואף גורמות לקנים השונים לפצוח במלחמת אחים. נשמע מוכר? בנוסף, באומבך מציג את הגבר הממוצע כאחד שחש את עצמו בעל ידע רב יותר מהאישה שלצידו וכשברבי (אחת מהן, אל תשאלו אותי איזו) מעיזה להגיד לקן (אחד מהם, אל תשאלו אותי איזה) שהיא לא ראתה את "הסנדק" (גוועלד!), החצוף מתחיל להסגביר לה על מעלליו של פרנסיס פורד קופולה ולמה "הסנדק" הוא כליל השלמות הקולנועית. בחייאת נואה.

בשורה התחתונה, לא משנה אם תחליטו לצפות בו או לא, "ברבי" הוא סרט מקורי, רענן, חכם ושנון וכזה שטומן בחובו את אחד התסריטים הטובים והאינטליגנטיים ביותר שנכתבו בשנים האחרונות. אתכם או בלעדיכם, סביר להניח שהוא יחזיר את ההשקעה. הסוף שלו נמרח ומתיש, אבל אם תבואו בראש פתוח - מצפה לכם הנאה ורודה, קלילה ושמחה. אם אתם שמרנים בנשמה או יש לכם אלרגיה לתרבות ה-WOKE ופרוגרסיביות על שלל נגזרותיה - עדיף שתיכנסו לאולם הסמוך ותצפו ב"אופנהיימר".

"ברבי": 3.5 כוכבים | במאית: גרטה גרוויג | ארה"ב 2023, 114 דקות