סם קל: הסרט "חומר דוב" הוא קומדיה של פאנץ' אחד

קוקאין – אי אפשר איתו, אי אפשר בלעדיו. החומר הלבן סיפק לאנושות את אחת ממגפת הסמים הקשה ביותר שעד היום קוטלת מיליונים בארה"ב (קראק-קוקאין), ועם זאת אי אפשר לשים בצד את תרומתו האדירה לתרבות הפופ, בה הוא מככב בשלל צורות והשפעות: "פני צלקת", "ספרות זולה", "נרקוס", "הזאב מוולסטריט" ועוד. זוהי כמובן רשימה חלקית ביותר שאפילו לא כוללת את איכרי הפרולטריון, אלה שמתפנקים עם האבקה האסורה באירועים מיוחדים.

כתבות נוספות בתרבות ובידור

• לא נעים: אלה המוזיקאים שלא יגיעו להכתרה של המלך צ'ארלס
• לידיעת שמחה רוטמן: אולפני וורנר הכריזו על סרטים נוספים בסדרת "שר הטבעות"
• הרולינג סטונס והביטלס בדרך להוציא אלבום משותף

כל אלה, לצד הסיפור המקורי עליו נשען הסרט "חומר דוב", הם כר פורה לקומדיה מוטרפת במיוחד, שלמרבה הצער לא לגמרי מספקת את הסחורה. הסרט משעשע, אבל זהו. הטריילר שהסתובב ברשתות יצר הייפ שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בו והתוצאה היא סרט ארוך מדי, לא מצחיק מספיק, וסצנות ארוכות שהיה ניתן לחתוך בחצי. נכון שקיבלנו את ריי ליוטה באחד מתפקידיו האחרונים ודוב שמגלה את פלאי הקוק – אבל איפה הצחוקים? רצינו להתפוצץ, קיבלנו גיחוך.

הפרמיס של הסרט מבטיח בילוי קורע מצחוק - דובה שחורה שאוכלת משלוח קוקאין ויוצאת למסע רצחני בסביבה. העלילה מבוססת בחופשיות על סיפור אמיתי לפיו דוב שחור אמריקני מת ממנת יתר לאחר שאכל תיק מלא קוקאין בדצמבר 1985. הקוקאין נזרק מתוך מטוס שהוטס על ידי אנדרו סי. טורנטון, שוטר לשעבר במחלקת הסמים ומבריח סמים מורשע. המטוס עמד להתרסק בגלל משקל הקוקאין שהיה בתוכו. טורונטון נפטר מהקוק, קפץ מהמטוס, אך בגלל מצנח לא תקין הוא נפל למותו. הדוב נמצא שלושה חודשים לאחר ההתרסקות בצפון מדינת ג'ורג'יה ולידו 40 חבילות פלסטיק פתוחות שהכילו קוקאין. כיום, גופתו של הדוב פוחלצה ומוצגת לראווה בקניון בלקסינגטון שבקנטקי, ארצות הברית. יודגש כי הדוב לא הרג אף אדם במהלך התקרית המצערת הזאת שבאמת מציתה את הדמיון ועברה לקולנוע.

אחת הסצינות הזכורות בסרט היא של זוג ילדים שהולכים להם ביער ונתקלים בקוק. התום וחוסר ההבנה של החומר הקטלני שהם מחזיקים ביד מייצרים סצינה מעולה – שמסתיימת מהר מדי. משום מה סצינות הקישור בסרט נמרחות, בעוד הדברים המעניינים באמת – דוב מסומם מתחרע על כל מה שנקרה בדרכו - מקבל זמן מסך מדוד באופן יחסי. תנו לנו עוד מהדוב, תנו להתענג על המתח, תנו לו לסבול מכאב ראש, תביאו עוד דם, תהפכו אותו למכור.

למרות שלא למענו נתכנסו בבית הקולנוע, הקאסט עושה עבודה נחמדה: קרי ראסל היא האמא הדאגנית שיוצאת לחפש את ילדתה ביער, מרגו מרטינדייל המושלמת לא מקבלת מספיק פאנצ'ים, אוש'ה ג'קסון ג'וניור (שפשוט נראה כמו שיבוט של אבא שלו, אייס קיוב) שוב משחק פה את סוחר הסמים חמום המוח, אלדן אנרייך מעולה בתור הבן של סוחר הסמים הראשי בגילומו של ליוטה האגדי ואפילו אייזיאה וייטלוק ג'וניור מ"הסמויה" פה (שייייייייייייייייייייייט). ציון לשבח ניתן לקומיקאי סקוט זיס שמגלם את הפרמדיק הכי חמוד בעולם ומצטיין במימיקות נהדרות בעודו נס על חייו. על כל אלה מנצחת אליזבת' בנקס הבימאית שעושה עבודה באמת טובה, אבל לא פורצת דרך.

אם ישנה אמירה כלשהי בסרט, חוץ מאיזה מצחיק זה דוב על סמים, הרי שהיא מתקיימת בלוקיישן המרכזי בו הוא מתרחש – שמורת הטבע הלאומית צ'אטאהוצ'י אוקוני – שחיו בה ילידים אינדיאנים עד שהגיע האדם הלבן, כמו רוב אדמתה של ארה"ב. ממסורת תרבותית ענפה, נשארו שטחים מדהימים ביופיים, שגם אותם אנחנו איכשהו מצליחים להרוס עם הפיכתם לפלטפורמה להעברת סמים. האדם הלבן לא בוחל בשום אמצעי להשגת חומר לבן – ואם קצת דובים או אינדיאנים נמצאים בדרכו – זאת הבעיה שלהם וממש לא שלו.

כך או כך, "חומר דוב" הוא סרט חבר'ה מוצלח, שלא דורש יותר מדי מהצופה ומספק שעה וחצי מבדרת. חומר נחמד, אבל לא ממכר.