מסתוריות, גיבורי על ופצצת אטום: כריסטופר נולאן חוגג 55
מהפקת חובבים בלונדון ועד הפקות ענק שממלאות אולמות, הבמאי-תסריטאי בנה דרך של חידות עלילתיות ושיטות עבודה אנלוגיות, וכל זאת תוך שהוא נשאר נאמן לעצמו ולדרך שלו לאורך כל הזמן. יום הולדת לאדם שמזכיר לנו למה אנחנו הולכים לקולנוע

בשנת 1998 עלה לאקרנים "מעקבים", סרט הבכורה שצילם כריסטופר נולאן, שהיה אז במאי לא מוכר. העבודה הידנית, החזרות הארוכות והשימוש בתאורה טבעית בסרט, שצולם בסופי שבוע עם כמה חברים ותקציב זעום, הולידו מותחן שחור-לבן קצר ואלגנטי. הסרט ערך סבב בפסטיבלים, דבר שזיכה אותו בתשומת ליבם של המבקרים, ובעיקר הוכיח שאפשר לספר סיפור מורכב בלי משאבים הוליוודיים.
הביקורות החמות פתחו את הדלת ל"ממנטו", סרטו הבא. זהו מותחן הפוך-כרונולוגית שהתבסס על סיפור קצר מאת האח הצעיר, ג'ונתן נולאן, לימים יוצר הסדרות המוערכות "ווסטוורלד" ו"מבוקש". המבנה שהעמיד את הצופים בתוך תודעה מתפרקת קבע את חתימת היד של שני האחים: חידה נרטיבית שמשרתת רגש. לאחר מכן, כריסטופר ביים את "אינסומיה" עם שמות הענק של זוכי האוסקר אל פאצ'ינו, רובין וויליאמס והילרי סוונק. הסרט אמנם לא זכה להצלחה גדולה או להערכה יוצאת דופן, אבל הוכיח שנולאן מוכן לעלות לליגה של הגדולים.
רצף ההצלחות הצנוע של נולאן הביאה אותו ואת אחיו אל גות'הם. ב"באטמן מתחיל", "האביר האפל" ו"עלייתו של האביר האפל", הם העמידו את ברוס ויין, הלוא הוא באטמן, מול שאלות של טרור, סדר חברתי וגבולות החוק. הטרילוגיה אמנם הגיעה מעולם הקומיקס, אבל היא הייתה לחלוטין דרמה מוסרית אפלה. החלק השני חצה את רף ההכנסות של מיליארד הדולרים – סרט גיבורי העל הראשון שעשה זאת – והציג צילום בפורמט רחב שהעלה את הרף הטכני של הז'אנר.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
- בסרט הזה יש נופים עוצרי נשימה ומשחק מרשים, אבל גם הרבה מעבר לכך
- שימו לב: תמונות ראשונות מהסיקוולים שכולם מצפים להם
- סקס, גלאם והרבה סודות: כוכבת הסדרה החדשה והמדוברת חושפת הכול


אחרי איש העטלף, הגיע השלב ה"ניסיוני" של נולאן: "התחלה" שזר חלומות זה בתוך זה; "בין כוכבים" חיבר את תורת היחסות לגעגוע בין אב ובתו; ו"דנקרק" פירק קרב היסטורי לשלושה צירי זמן חופפים כדי להדביק את הצופה בתחושת לחץ בלתי-פוסק. בכל פעם חזר הקולנוען על אותה הצהרה מעשית: הסרט הוא מכונה שמסיטה אותנו מההווה, ומשקפת את נפש הגיבורים.

המהלך הוכיח את עצמו לפני שנתיים עם "אופנהיימר", דרמה ביוגרפית בת שלוש שעות על אבי הפצצה האטומית. הסרט הכניס בקופות 960 מיליון דולרים ברחבי העולם, וזכה בשבעה פרסי אוסקר – שניים מהם, לסרט ולבימוי, הלכו לנולאן עצמו, והחזיר לשיח הציבורי דיון נוקב על נשק גרעיני, נוסף על כך שהוא הציב את נולאן כמי שמסוגל להפוך חומר אקדמי לכותרת ראשית.

כעת, עיני התעשייה נשואות אל "האודיסאה": עיבוד ליצירת האלמותית של הומרוס. הבמאי מדליף רק רמזים בנוגע לסרט: צילומים בצפון אפריקה, צוות שמורכב משחקנים גדולים, והבטחה לעוד חוויה קולנועית גדולה מהחיים. מכירת הכרטיסים המוקדמת, שהתקיימה שנה שלמה לפני עלייתו לאקרנים, התפוצצה ברגע, מה שמעיד שהקהל מוכן שוב לקפוץ ראש אל הלא-נודע.

גם אחרי שכבש פסגות קופות ואוסקרים, היוצר הבריטי לא מחפש קיצורי דרך. הוא כותב בעט, מעדיף תפאורה מוחשית ומאמין שהעלילה חייבת לעבוד קודם כל על הנייר. במלאת לו 55 ב-30 ביולי, השיטה הזו מוכיחה את עצמה: סרטיו ממשיכים להציב אתגר – ומזכירים שלפעמים הכי חדשני זה פשוט לשמור אמונים לרעיון שאתה מאמין בו. החל מסרט עצמאי ודל אמצעים, ועד לאפוסים שמגיעים היום למסך הגדול, כל תחנה בקריירה של נולאן הרחיבה במעט את גבולות השפה הקולנועית. אם יש מסר עקבי ביצירה שלו, הוא שטכנולוגיה ומתח מסחרר אינם תחליף למחשבה. כריסטופר נולאן הוא במאי שממשיך להזכיר לנו למה הולכים לקולנוע.




