"נפו-בייביז": ילדי הסלבס בכל מקום - האם זו רק פרוטקציה או שיש שם גם כישרון?

בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לתופעה חדשה-ישנה בה ילדיהם של מפורסמים ממשיכים את דרכם של הוריהם, ומבצעים דריסת רגל ראשונה (או חמישית) בתעשיית הבידור. הם מוציאים סינגלים, משתתפים בסרטים, עולים על מסלולי הדוגמנות, מתראיינים לכל מקום אפשרי, ומתחזקים חשבונות עם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות בכדי להציג לראווה את חייהם הזוהרים. אין מה להגיד, הם עושים הכול בכדי להמשיך את המורשת של הוריהם בצורה כזו או אחרת, ויש להם את כל הכלים.

"נפו-בייביז", המונח שהשתרש לאחרונה באופן ויראלי, הוא בסך הכול שם חדש לשאלה שתמיד תעלה כשנראה ילד להורה מפורסם ממשיך את דרכם של הוריו - האם הילדים האלה הם באמת כה כישרוניים, או שפשוט נולדו עם שם משפחה נכון?

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• לא רק גל גדות ב"שלגיה": כל החדשות מכנס המעריצים של דיסני
• סלין דיון נגד דונלד טראמפ: "בשום אופן אל תשמיע את השיר שלי"
• "בורדרלנדס" מוכיח שלא כל משחק וידאו ראוי לעיבוד קולנועי

קחו לדוגמה את איב יוסון, בתו של בונו, סולן להקת U2 האגדית, שקריירת המשחק שלה בשנים האחרונות נמצאת בתעופה, ומאחוריה כמה וכמה פרויקטים שכל שחקנית מתחילה הייתה רוצה להכניס לרזומה שלה - החל מצילומים לקליפ של הלהקה של אביה, דרך השתתפות במותחן הפסיכולוגי של נטפליקס "מאחורי עיניה" וכלה בליהוקה לסרט "גשר המרגלים" של סטיבן שפילברג, יחד עם טום הנקס.

למרות שהוריה העדיפו שהיא תלמד רפואה או משפטים, יוסטון למדה משחק עם התמקדות בפסיכולוגיה בבית הספר לאומנויות באוניברסיטת ניו יורק. בקרוב, היא עתידה להשתתף במיני סדרה עם ניקול קידמן ואף לשחק יחד עם ג'ורג' קלוני ואדם סנדלר בעונה השנייה של "אחיות רעות". אין ספק, מדובר בשמות גדולים מאוד לשחקנית בתחילת דרכה, אבל מה עם הפיל שבחדר? האם יכול להיות שהעולם הפסיד שחקניות גדולות וטובות יותר רק בגלל שהבת של בונו החליטה לדבריה שלא בא לה להיות מוזיקאית, כי לטענתה ממש קשה לה לתרגל נגינה, וקיבלה הזדמנויות שכל סטודנטית למשחק חולמת עליהם?

אנחנו לא באים להשחיר את יכולת המשחק של יוסון, ייתכן ובהמשך נגלה שהשחקנית המתחילה תעבור התפתחות מאסיבית ותגדל להיות שחקנית בקנה מידה פנומנלי. העניין הוא, שכשאדם מתחיל את הרזומה שלו בצורה כזו - לאן יש לו עוד לשאוף? רבים טוענים כי היא הגיעה לאן שהגיעה רק בשל העובדה שהיא הבת של כוכב רוק. כשנשאלה מה דעתה על כך שמגדירים אותה "נפו-בייבי", היא לא התייחסה לביקורת ברצינות, ואפילו צייצה ב-X (טוויטר לשעבר) שהיעד שהיא מציבה לעצמה לשנת 2023 הוא להצליח מספיק בכדי להיות נפו-בייבי. יוסון, כך לדבריה, מתכננת לפרוץ את גבולות המשחק ולעלות גם על בימות ברודווי, לצלם סרט פנטזיה ולהתחיל לכתוב, להפיק, ולביים.

גם נורת' ווסט ברשימה

יוסון היא לא יחידה בנוף. איתה יש עוד שמות רבים שהגיעו מבתי גידול של כוכבים: כך למשל, לילי קולינס, כוכבת הסדרה שכולנו אוהבים לשנוא "אמילי בפריז" (שעולה היום, חמישי, בנטפליקס), והבת של המוזיקאי פיל קולינס. השחקנית דאגה להזכיר לא פעם שהיא מאוד גאה באביה, אבל רוצה להצליח בזכות עצמה, והיא אינה נחה על זרי הדפנה.

גם זואי קרביץ, בתו של השחקנית ליסה בונט והזמר שהזמן לא נוגע בו לני קרביץ, נכנסה לרשימה. קרביץ ג'וניור היא שחקנית ובימאית מוכשרת, שלפני שנתיים נכללה ברשימה של 100 האנשים הכי משפיעים בעולם. לדבריה, זה נורמלי לחלוטין שמישהו שמגיע ממשפחה שעוסקת באומנות ירצה גם הוא ללכת לכיוון. בו זמנית, היא דאגה להדגיש שהיא ונפו-בייביז נוספים אינם ראויים לקריירה רק בגלל שיש להם הורים מפורסמים.

שם נוסף שאי-אפשר להתעלם ממנו הוא מאיה הוק. השחקנית והמוזיקאית היא בתם של צמד השחקנים אומה תורמן ואית'ן הוק, ושלא כמו אחרים - היא לא מתעלמת או מכחישה את העובדה שהיא פריבילגית. לדבריה, ישנו חוסר הבנה סביב עניין הנפוטיזם. שכן, ילדים של שחקנים, גם בקנה מידה של הוריה, לא פשוט מגיעים לסט ומתחילים להצטלם - אלא נאלצים לעבוד קשה יותר בכדי לקטוף את פירות ההצלחה.

אין ספק שזה מאוד אנושי לשאת עיניים לעבר מי שגדל סביב אגדות ולבחון את הצלחותיהם וכישלונותיהם בזכוכית מגדלת, ואנחנו עושים את זה גם עם שיילו ג'ולי, הבת של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, שנפרדה משם המשפחה של אביה, והחלה בקריירת ריקוד אינטנסיבית; לני קלום, ביתה של הדוגמנית המצליחה היידי קלום שצועדת באותו המסלול בו צעדה אמה; רומיאו בקהאם, הבן של ויקטוריה ודיוויד בקהאם שבחר גם הוא במסלול הכדורגל, ולנצח יחיה בצילו של אבא שלו, והולי אנה רמזי שאומנם לא הלכה בדרכו של אביה השף הזועם גורדון רמזי, אבל בהחלט מחלטרת כדוגמנית ומשפיענית רשת.

לא נוכל לדבר על תופעת הנפו-בייביז מבלי להזכיר את נורת' ווסט. הבת הבכורה של קים קרדשיאן וקניה ווסט שבחרה ללכת בדרכו של אבא שלה ולהוציא לאחרונה אלבום ראפ כשהיא רק בת 10. היא השתתפה בקליפים רבים, בתצוגות אופנה של אביה, ומסוקרת רבות כמעט כמו הוריה בשל התבטאויות שונות ומשונות שלה נגד בני הזוג של אמה; גם בתו של השחקן סטיבן בולדווין ואחייניתו של אלק בולדווין, הדוגמנית היילי ביבר, נכנסת לרשימה כמי שנראה כי אינה מתרגשת כלל וכלל מהאשמות על נפוטיזם ומהכינוי "נפו-בייבי" (בשנה שעברה, היא נתפסה מסתובבת עם חולצה ועליה הודפס הכינוי המדובר).

ילדי הנפוטיזם היו כאן מאז ומעולם, אבל בשנתיים האחרונות הרשת געשה בעקבות גילויים סביב עומקם של הקשרים המשפחתיים בהוליווד. כל אחד הוא בן של מישהו, לכל אחת יש שם משפחה חזק שפותח דלתות. אפילו הגרסה האמריקאית לסדרה הישראלית המצליחה "אופוריה" נוצרה על ידי בן של במאי נחשב, ואחת הכוכבות שלה היא מוד אפאטאו, בתם של מפיק העל ג'אד אפאטאו ושל השחקנית לזלי מאן. נכון שאפאטאו שיחקה מעולה, אבל האם היא הייתה מקבלת את אותה ההזדמנות אם הייתה בת של מורה למתמטיקה ופקיד שומה?

עולם הבידור שמתבסס רבות על סדרות המשך ופריקוולים נותן העדפה לנפו-בייביז בעיקר בשל הפן הכלכלי. בעולם עמוס קליקבייט לעייפה, הם מושכים תשומת לב בקלות. כולם רוצים לדעת מה יש להם להגיד, כולם רוצים לראות איך הם יצליחו לגעת בפסגה, והכי חשוב: איך יפלו ממנה ויתרסקו על הפרצוף.

להתקדם בלי פרוטקציות

השחקן רוב לאו, שבנו ג'ון אוון לאו הלך גם הוא בדרכו המקצועית של אביו, הודה לאחרונה בריאיון כי הוא אכן פתח דלתות לבנו ושעשה כל שביכולתו בכדי לסייע לו להתקדם, כי זה מה שאבות עושים. בד בבד הוא דאג להדגיש שזה שהוא אכן פתח עבורו את הדלת לא אומר כלום על הכישרון של בנו, להיפך. לאו מסרב להבין את התופעה לעומק ומשווה אותה לילדים של רופאים או אינסטלטורים שמחליטים להיכנס גם כן לעסק המשפחתי.

גם השחקנית ג'יימי לי קרטיס, בתם של ג'נט לי ("פסיכו") וטוני קרטיס ("חמים וטעים"), שמככבת על מסכי הטלוויזיה והקולנוע למעלה מארבעה עשורים, לא הייתה יכולה להישאר אדישה לשיח. לדבריה, עד היום לא מפסיקים להזכיר לה שהיא בת של כוכבי קולנוע, ולתפיסתה הדיון הנוכחי נועד בכדי להכפיש ולפגוע. לטענתה, היא התייצבה כל יום לעבודה בכדי להביא את הכישרון שלה ואת אהבתה למקצוע, והיא לא היחידה.

נפוטיזם היא לא תופעה השמורה רק לחו"ל. גם בישראל נוכל למצוא לא מעט "ילדים של" שמתברגים כמעט באופן אוטומטי לעולם התרבות, האופנה, ואפילו לפוליטיקה. משפחות אצולה תרבותיות היו ויהיו כאן תמיד. זה הרבה יותר ממשפחת בנאי או משפחת גפן, שלאחרונה הכניסה שחקן חיזוק חדש בדמות דילן גפן, הבן של אביב גפן, שהפך לכוכב עולה בשמי זירת הפודקאסטים יחד עם סבתו נורית גפן. האם היינו נחשפים לשיח המסקרן ביניהם אם לא היו מסתובבים עם השם גפן בתעודת הזהות? האם אלין גולן, בתו של הזמר אייל גולן והדוגמנית-מגישה אילנית לוי, הייתה מתחילה לעשות צעדים ראשונים בקריירה שלה בגיל כל כך צעיר אם היא לא הייתה "הבת של"? אנחנו ממש לא בטוחים, אבל זו עדיין שאלה שצריכה להישאל.

חשוב לציין שאנחנו לא חושבים שזה שמישהו נולד ל"משפחה הנכונה" אומר שהוא לא נולד עם כישרון. בכל זאת, גנטיקה היא גנטיקה, ואיך אומרים? התפוח בדרך כלל לא נופל רחוק מהעץ. אם נשאר רגע בנקודה הקטנה שלנו על המפה נראה לא מעט דור שני של מוזיקאים או שחקנים שמצליחים להביא קול מקורי וכישרון לבמה, בלי קשר לייחוס המשפחתי. למשל, משי קליינשטיין הבת של רמי וריטה, שהוכיחה בשנים האחרונות לכולם שהיא הרבה (הרבה) יותר מזה. גם הזמרת שירה גבריאלוב, בתו של המוזיקאי מיקי גבריאלוב, שעובדת בכישרון ובנחישות על מנת להצליח, או אפילו בר רפאלי שהתחילה בתור הבת של נערת הזוהר ציפי רפאלי (לוין) והיום היא כבר אימפריה ענקית בזכות עצמה.

אם נתבונן על התופעה בצורה רחבה, אז כן - הנפו-בייביז אכן ממוזלים יותר, ודלתות נפתחות עבורם מהר יותר, אבל מי אמר שאין להם אופי או מוסר עבודה בנוסף לכל הקלפים הטובים שהם מחזיקים קרוב לחזה? בכלל, מדינת ישראל סולדת מפרוטקציות, אבל באותה הנשימה גם סוגדת להן. כולם מנסים להפעיל קשרים בכל הזדמנות, ובכך להשאיר את הראש מעל המים.

עם יד על הלב, יש לנו כאן דור שני ושלישי, ואפילו רביעי לכל דבר, גם לסוכני ביטוח, גם לפוליטיקאים, וגם למוכרי פלאפל. אז האם כולנו נפו-בייביז? או שכולנו היינו רוצים להיות? בשורה התחתונה, שם המשפחה הנכון אכן פותח דלתות, אבל ללא כישרון יהיה להם מאוד קשה מאוד להגיע לפסגה.