"שחקנית מרגשת ושוברת לב": לבנה פינקלשטיין היא זוכת פרס אופיר למפעל חיים
השחקנית הוותיקה, שמופיעה על המסכים בישראל כבר יותר מחמישה עשורים, תקבל את הפרס מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. מנימוקי הבחירה בה: "עם קריירה ארוכה, פורייה ומגוונת – נראה שהייתה כאן תמיד". פינקלשטיין מסרה: "כשבישרו לי על הזכייה, פתאום נהייה לי קר בכל הגוף, ממש צמרמורת מרוב התרגשות"
לבנה פינקלשטיין תקבל פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, כך הוכרז הבוקר (ראשון) מצידה של האקדמיה, שתעניק את הפרס לשחקנית הוותיקה בטקס פרסי אופיר הקרוב, יתקיים ב-9 בספטמבר בהנחיית שני כהן ואדם גבאי.
פינקלשטיין בת ה-78, ילידת בולגריה, פעילה בעולם הקולנוע הישראלי כבר יותר מחמישה עשורים. בשנת 1967 סיימה את לימודיה בבית הספר למשחק "בית צבי", והיא נמנית עם מייסדי תיאטרון צה"ל. לאורך השנים ביססה עצמה כשחקנית אופי והתפתחה לצד הקולנוע הישראלי של שנות ה-60 וה-70. היא שיחקה בעשרות סרטים, בהם "אני אוהב אותך רוזה", "סלומוניקו", "אביבה אהובתי", "משפחת צנעני", "סוסעץ", "מיתה טובה" ועוד. לאחר הפסקה מהמסך, חזרה ב-1989 בסרטה של מיכל בת אדם, "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב", והמשיכה לכבוש את המסך עד לימינו אנו. לאורך הקריירה הארוכה שלה, היא עבדה עם בכירי במאי ישראל, תוך שהיא מופיעה לאורך השנים בכל תיאטראות הרפרטואר הגדולים. פינקלשטיין היא גם פסלת מוערכת, שיצירות הברונזה שלה מוצגות במוזיאונים בישראל ובבולגריה, כשהבולטת שבהן היא הפסל הציבורי "רעות", שמוצב בשגרירות בולגריה כאות תודה על הצלת יהודים בשואה.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
בנימוקיה של האקדמיה על הענקת הפרס לפינקלשטיין, שבשנת 2009 זכתה בפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה ב"סיפור גדול", נכתב: "לבנה פינקלשטיין היא מהשחקניות הוותיקות בישראל. עם קריירה ארוכה, פורייה ומגוונת – נראה שהייתה כאן תמיד. פינקלשטיין נולדה בבולגריה ועלתה לארץ בגיל שנה. היא הפכה לכוכבת לאחר שלוהקה לתפקיד הראשי בסרטו של מנחם גולן 'מרגו שלי' ב-1969, בהיותה חיילת בת 21. לאורך השנים הוכיחה שאין דבר כזה 'תפקידים קטנים'. במשך עשורים, היא קיבעה את מעמדה כשחקנית דרמטית מרגשת ושוברת לב, וגם כקומיקאית מעולה".
עם היוודע דבר הענקת הפרס, מסרה פינקלשטיין: "כשבישרו לי על הזכייה, פתאום נהייה לי קר בכל הגוף, ממש צמרמורת מרוב התרגשות. בימים מתוחים וכבדים כאלה, התרבות והאמנות הן המקום שמרומם את הנפש, מנחם ועושה טוב בלב לאנשים, בין אם זה לגרום להם לצחוק, לבכות או לקחת איתם מחשבה שמלווה אותם ימים קדימה. כמי שנולדה בבולגריה, תמיד הרגשתי שאני נמצאת על התפר שבין מזרח ומערב. זכיתי לגלם לאורך השנים פסיפס שלם של נשים בחברה הישראלית – מרוקאיות, אשכנזיות, תימניות, טריפוליטאיות – כולן היו בנותיי, ועשיתי את כולן באהבה גדולה ומכל הלב. כולנו כאן מעורבבים ומחוברים, וחשוב שניתן לתרבות את הכבוד הראוי לה, כי בלי תרבות מה בעצם שווים כל הדברים?".