דפדפו הלאה: ל"האויב בתוכנו: סטארטרק" אין שום בשר

למה לצלם סרטי סטארטרק חדשים? סטארטרק היתה סדרת טלויזיה מצליחה עם קהל מעריצים נאמן, ואנו חיים באקלים הטוב ביותר אי פעם עבור סדרות טלויזיה עם קהל מעריצים נאמן. אחד האנשים שתרמו הכי הרבה ליצירת האקלים הזה הוא ג'יי ג'יי אברהמס, עם "אבודים". אם אברהמס קיבל לידיים שלו את הרישיון לנכס משמעותי כמו סטארטרק ולא עשה ממנו את המתבקש - סדרת טלויזיה חדשה - אלא סרטי קולנוע, כנראה שיש לו סיבה טובה לכך. נניח, יש לו איזה סיפור טוב לספר. ובעולם של טרנס-מדיה, סיפורים טובים בטלויזיה הם מבוזרים ומורכבים, ובקולנוע הם גדולים וממוקדים.

אז איזה סיפור אברהמס רוצה לספר לנו? הוא מתחיל בתנופה: משימה על כוכב זר עם אוכלוסיה ילידית פרימיטיבית. בעיצומה של סצינת פעולה מותחת צוות חללית האנטרפרייז נדרש לבחור בין בטחונם האישי לבין בטחון הילידים, ומייד לאחר מכן בין "הצו העליון" -כלל ברזל של צי הכוכבים- לבין חייו של אחד מגיבורי הסרט. הסיקוונס כולו הוא נראה כאילו הלבישו את הרגעים המלהיבים מסרטי אינדיאנה ג'ונס בבגדי "אוואטר" - למעשה הרפרור לאוואטר כל כך ברור שנדמה שהולכת לעלות כאן איזו ביקורת על הלהיט הענק של ג'יימס קמרון. תקווה זו מתפוגגת כשהאירוע נגמר והסרט עובר מייד לעסוק בנושאים אחרים לחלוטין ובעלילה אחרת לחלוטין. ועובדה זו, חוסר החשיבות של אירוע מרגע שהסתיים, היא המפתח האמיתי לסרט כולו.

אמנם, סרטים רבים נפתחים במיני-עלילה שמטרתה להציג את הדמויות ואת היחסים ביניהן, ונדמה שכך הדבר גם פה. אך גם אם נתעלם מכך שקפטן קירק, קומנדר ספוק, סולו וסקוטי הן כולן דמויות מוכרות מאד מאז שנות השישים, חשוב לזכור שאברהמס כבר ערך לנו היכרות מחודשת איתן לאורכו של סרט שלם, סטארטרק הקודם מ-2009, עם הקאסט הנוכחי. ניתן היה לצפות שעכשיו כשהרשה לעצמו להשתמש בכל הפרק הראשון במה שמסתמן כסדרת סרטים כדי לאפיין את גיבוריו, גם אם בקווים גסים (קירק פזיז מדי, ספוק מחושב מדי, סקוטי ומק'קוי שם רק בשביל הדאחקות וסולו יודע קראטה), הוא יתפנה כבר לספר לנו איזה סיפור טוב.

השימוש במשימת הצלה של כוכב שלם רק כדי לחזור ולהראות שקירק וספוק הם הפכים משלימים נראית מגוחכת, בעיקר לאור ההמשך. כל בעיה נפתרת בתמרות עשן. לא פעם הפתרון הוא דאוס-אקס-מכינה, מהלך שעובד בפעם הראשונה ונהיה מגוחך בפעם השלישית (אני מציע להגביל בחוק את הפתרונות "מהשרוול" לאחד בכל סרט). גרוע מכך, כשהעשן מתפוגג והסכנה חולפת, היא לא מותירה זכר על הדמויות או העלילה, שממשיכות בקלילות הלאה כאילו כל סיקוונס הוא סיקוונס הפתיחה.

וכמו שגיבורינו נותרים לא לומדים מאום, כך גם אנחנו הצופים. אם תשאלו אותי "על מה הסרט?" לא אדע לומר. ומה שאנחנו נשארים איתו הוא סרט אקשן בחלל. האקשן, אגב, עשוי טוב ומצוי בשפע, ומבליט את חוש התזמון והקצב המצוין של אברהמס ושל העורכות הקבועות שלו, מריאן ברנדון ומארי ג'ו מארקי. אבל בשביל לעשות סרט פעולה בחלל לא צריך לגייס את היקום והגיבורים של סטארטרק. "סרט פעולה בחלל בבימוי ג'יי ג'יי אברהמס" כשלעצמו שווה הרבה יותר כרטיסים בשנות האלפיים מאשר המותג הרדום-עד-לא-מזמן של סטארטרק.

ההבטחה הגדולה שג'ין רודנברי, היוצר המקורי של סטארטרק, שם בפיו של קפטן קירק, "לצעוד באומץ היכן שאף אחד עוד לא דרך", לא מתממשת. לקירק אין אומץ אמיתי - מהרגע הראשון ועד הכתוביות הוא שם את חייו בכפו, אך לרגע לא מעיז להשתנות, ובהתחשב בכך שכבר במשך שני סרטים עוסק אברהמס בראש ובראשונה באישיותו של קירק, זה קצת מאכזב. ולגבי "היכן שאיש עוד לא דרך" האכזבה גדולה עוד יותר - הסרט כולו מתנהל בין כדור הארץ לבין כוכב הבית המוכר של הקלינגונים, והגילוי החדש היחיד של צוות האנטרפרייז היא קנוניה צבאית שחוקה המוסברת בקווים כלליים ומתפוגגת בסוף הסרט. שוב: מה התועלת בסטארטרק אם לא לגלות עולמות חדשים?

מעריצי הסדרה יזכו כאן ל- Fan Service מפנק למדי. מהופעות אורח, דרך שמות ואזכורים, ועד שחזור של רפליקות וסצינות שלמות מסרטים קודמים, בשינויים קלים או בהיפוך מסוים. זה עשוי לרגש רבים ואולי להרתיע אחרים, בעיקר מכיוון שהדבר נעשה ביד גסה למדי. המלאכה הקולנועית מרשימה. מלבד העריכה שכבר הזכרתי, ראוי לציון הפסקול של המלחין מייקל ג'יאקינו, גם הוא קבוע של אברהמס, שנטמע יפה ברגעים המותחים. הנעימה המרכזית זוכה לביצועים מגוונים יותר לעומת הפרק הקודם וליוותה אותי בימים שלאחר ההקרנה. הצילום של דן מינדל, גם הוא קבוע של אברהמס, בשילוב האפקטים המיוחדים של ILM, יוצרים פריימים מרהיבים וצבעוניים ותנועה נהדרת. לצערי העיבוד להקרנה תלת-מימדית פשוט רע, ולמי שיצפה בסרט מומלץ מאד לעשות זאת בהקרנת דו-מימד.

כריס פיין משכנע כקפטן קירק הזחוח וזאכרי קווינטו משכנע כספוק הבוק, אך זחיחותו של זה וחנוניותו של זה מצטיירות שתיהן כנובעות מטמטום או נכות רגשית, במקום להיות חלק ממבנה אישיות עמוק יותר. בנדיקט קאמברבאץ' מצליח לאיים בתפקיד הנבל הראשי, אך דמותו גולשת גם היא לפלקטיות לקראת הסוף. למעשה קשה להאשים בכך את השחקנים - הסרט עמוס דמויות ודמויות משנה, שהצגתן נדחקת בין סצינות הפעולה הרבות, והשורות המעטות המושמות בפיהן חייבות להיות מוגזמות וקלות לעיכול. סיימון פג כסקוטי וקארל אורבן כד"ר מק'קוי חביבים וכריזמטיים אך נרמסים מתחת לפיצוץ האגו של קירק/פיין. התוספת החדשה לקאסט הרחב-גם-ככה היא השחקנית אליס איב, שמבטאה הבריטי לא מפריע לאברהמס להציג אותה כבתו של אמריקאי, וליהוקה כמדענית חמורת-סבר לא מפריע לו להפשיט אותה מול המצלמה בסצינה נצלנית להרגיז, חסרת סקס-אפיל וללא כל צידוק עלילתי.

למי בכלל אפשר להמליץ לראות או לא לראות את הסרט הזה? חובבי סטארטרק ילכו לקולנוע בכל מקרה - גם אם הם ידעו מראש שהסרט לא יספק אותם. חובבי קולנוע אקשן קיצי יכולים ללכת בבטחה, בידיעה שיקבלו את מנת האקשן הקיצי שלהם. חובבי קולנוע איכותי ידפדפו הלאה בכל מקרה, וכל שנותר הוא לפנות לחובבי המדע הבדיוני: דפדפו גם אתם הלאה, כי בתור יצירת מדע בדיוני לסטארטרק אין שום בשר.