לא רק "הלהקה": הסרטים הישראלים שאתם חייבים לראות

החיים על פי אגפא- אסי דיין

אחד מסרטיו החשובים והמשפיעים ביותר של אסי דיין. הסרט עוסק בפאב תל אביב בשם "בארבי", על שם בית החולים לחולי נפש "אברבנאל". אל הפאב מגיעים טיפוסים שונים, ייצוגים קולנועיים של דמויות בחברה הישראלית: הצבר, האישה מהקיבוץ, המזרחי, הפלסטיני. זה מהווה מטאפורה לקיום החולני של החברה הישראלית. קיום רדוף קונפליקטים, מלחמות, ואובדן ערכים. דיין משתמש באסתטיקת פילם נואר. העיר תל אביב מתוארת בסרט כמבוך. בפאב מתאספים כל הדחויים והאחרים של החברה הישראלית אך הקיום שלהם, שמתואר כ"ביחד" הופך במהרה לסיר לחץ. רגע הסיום של הסרט הוא חזון אחרית הימים של החברה הישראלית. הסרט מדבר על החברה כסדרה של דימויים פיקטיביים שנבנו על ידי הקולנוע. הסרט יצא בשנת 1992 ופתח תקופה חדשה בקולנוע הישראלי, שהתחילה בשנות ה-90 ונמשכה עד שנות ה-2000.

אדמה משוגעת - דרור שאול

דרור שאול הוא במאי שמוכר לרבים בזכות סרט הפולחן שלו "מבצע סבתא", אך "אדמה משוגעת" הוא סרט מרטיט ומצויין לא פחות. הסרט יצא בשנת 2006, ומגולל את סיפורה של בת קיבוץ, מירי, אלמנה מעורערת בנפשה. מירי היא דמות חריגה בנוף הקיבוצי, ובנה המתבגר דביר, נקרע בין ערכי הקיבוץ המשותפים לבין ההגנה על אמו, שסופגת התנהגות מזעזעת מחברי הקיבוץ בשל חריגותה. הסרט מבוסס על חוויותיו האישיות של שאול מקיבוץ "כיסופים". יצירת מופת אמיתית.

מועדון בית הקברות - טלי שמש

סרט תעודה שיצא בשנת 2005, ועוקב אחר קבוצה של קשישים, ניצולי שואה, שנוהגים להפגש כבר 20 שנה בבית הקברות שבהר הרצל מידי שבוע, ולקיים שם מפגשים תרבותיים הכוללים ארוחה משותפת, דיונים, הקראת כתבים וחלוקת יצירות. הבמאית תיעדה את הקבוצה המרתקת, ובין השאר גם את סבתה מינה ודודתה לאה המשתתפות בה. זהו דיוקן מרגש ומרתק על מרקם היחסים בין הקשישים הללו הנשענים זה על זה בעודם מתכוננים לתום חייהם ומתרפקים על זכרונות העבר.

מאחורי הסורגים - אורי ברבש

דרמה ישראלית משנת 1984, המתרחשת בבית סוהר בו כלואים יחד אסירים ערבים וישראלים. הסרט מותח ביקורת על הסכסוך הערבי- ישראלי ועל תפקיד הממשלה בו. על אף הביקורת ותיאור המציאות הקשה, ניסה הסרט לייצג גם תמונה אוטופית, פנטזיה של סולידריות, ולהעביר מסר של הידברות בין שני הצדדים. בית הכלא הופך למיקרו קוסמוס לחברה הישראלית שחיה בחלל קלסטרופובי שהוא מדינת ישראל.

לילסדה - שמי זרחין

דרמה משנת 1995 העוקבת אחר ההכנות לליל הסדר של משפחה ישראלית. במהלך ההכנות לארוחה נחשפות מערכות היחסים המורכבות בין הדמויות במשפחה, האם שבטוחה שבעלה בוגד בה, זוג ההורים שמסרב לטפל בבעיה הנפשית של ביתם, וההתמודדות עם השכול, האח שנהרג. לצד רגעים יפים ודרמטיים יש בסרט הרבה הומור עצמי שיזכיר לכם את הבית.

ביקור התזמורת - ערן קולירין

סרט יפהפה ויוצא דופן שיצא בשנת 2007. זהו סיפורה הבדיוני של תזמורת המשטרה של אלכסנדריה המגיעה להופיע בישראל. הם אמורים להגיע לפתח תקווה, אך טועים בדרך ומגיעים בשוגג לעיירת פיתוח בשם "בית התקווה" ונתקפים בהלם תרבות קשה. למרות זאת, הם מצליחים לגשר על הפערים וליצור קשר מיוחד עם התושבים המקומיים.

קלרה הקדושה - ארי פולמן ואורי סיוון

הסרט המיוחד הזה יצא בשנת 1996, אבל הוא מתרחש בשנת 1999, לקראת תחילת שנות ה-2000. קלרה  מגלה שיש לה כוחות על טבעיים, דבר שמעורר סערה בעיירת הפיתוח בה היא מתגוררת. קלרה נלאצת לבחור בין אהבת נעוריה לבין השימוש בכוחות, תוך כדי שכולם רוצים להשיג דבר מה ממנה- בין אם מדובר בחבריה המשונים, המורים בבית הספר, ואפילו ההורים. חובת צפייה ולו רק בשל הפסקול האדיר שמתלווה לסרט.

שנת אפס - יוסף פיצ'חדזה

דרמה משנת 2004, המביאה את סיפורים של שבעה אנשים שונים, שנפגשים זה עם זה באקראי וכך משתנים חייהם. כל אחת מהדמויות בסרט מגיעה לנקודת ההתחלה מחדש בחייה, ויוצאת למסע חיפוש עצמי. מדובר באחד הסרטים הבולטים והחריגים בנוף הקולנוע הישראלי.