זה כל הקסם: "ארץ אוז" מספק חוויה קולנועית מהנה ומרהיבה

מדי פעם מגיע סרט כזה. פעם בשנה. לפעמים יותר. הוא לא חייב להיות מושלם. אולי אפילו לא מדויק. סביר להניח שחסר בו משהו. שהמבקרים לא בהכרח יאהבו אותו. שהתסריט בו בעייתי. ובכל זאת. מידי פעם מגיע סרט כזה, שגורם לך להתאהב מחדש במדיום הקולנועי. שיש בו משהו שאי אפשר בדיוק לשים עליו את האצבע, והוא שם, והוא הופך אותך לעיסת רגשות דביקה כשאתה מטפס החוצה אל מדרגות היציאה. "ארץ אוז" הוא בהחלט סרט כזה.

זהו סיפורו של קוסם שרלטן בשם אוסקר דיגז (ג'יימס פרנקו) שהוא אדם לא ממש מוסרי המתעניין בעיקר בכסף ואחיזת עיניים. בעודו בורח מאחד מאויביו, הוא מרחף בכדור פורח ונסחף בטעות לארץ אוז-עוץ. שם הוא פוגש במכשפה תמימה וטובה (מילה קוניס) בשם תיאודורה, שסבורה כי מדובר בקוסם הגדול שאמור להציל את ממלכתה משבי המכשפה הרעה. הוא פוגש בשתי המכשפות הנוספות שבאוז, אוונורה (רייצ'ל וויז) וגלינדה (מישל וויליאמס). הוא נשאב למערבולות של בעיות הקשורות לשחרור הממלכה מהשבי, כשמה שמוביל אותו בעיקר הוא כמובן אוצר גדול שמובטח לו. אבל הדרך לאוצר כרוכה במסע גילוי של טוב ורע בממלכה, וכן מסע עצמי אותו הוא נאלץ לעבור.

מדובר למעשה בפריקוול לסרט "הקוסם מארץ עוץ" משנת 1939, אשר מתבסס על ספרו של  ל. פרנק באום. הבמאי הוא סם ריימי, שאחראי על סרט האימה "מוות אכזרי" וסדרת סרטי ספיידרמן. ריימי פונה לבימוי סרט לכל המשפחה, ומצליח לעמוד במשימה בהצלחה. התוצאה היא כיפית, מרשימה חיצונית ומלאת חן.

לסרט פתיחה קלאסית ומסתורית בשחור לבן והמעבר לארץ אוז נעשה בצבעים עזים. תעשו לעצמכם טובה ותלכו לראות את הסרט בקולנוע, כי על מסך גדול ובתלת מימד החוויה הויזואלית היא בלתי ניתנת לתיאור. ספקטקל מושלם, יפהפה, שישאיר אתכם פעורי פה גם ברגעים בהם התסריט נחלש והגיבורים מקרטעים. תוסיפו לזה פסקול נהדר שעליו מנצח דני אלפמן, מגדולי היוצרים המוזיקלים שעובד בדרך כלל עם טים ברטון. ואם כבר בברטון עסקינן, אי אפשר שלא להשוות בין "אליס בארץ הפלאות" שלו ל"ארץ אוז". בעוד בראשון עניין התלת מימד היה לא רלוונטי ואף מיותר, שלא הצליח לחפות על עלילה משעממת, ב"ארץ אוז" חווית התלת מימד נחוצה מאוד ומכפילה את ההנאה, בהחלט מדובר באחד הסרטים המרהיבים שנראו על המסך.

נקודות החולשה של הסרט מגיעות משני האלמנטים האחרים שאחראים על הרכבת סרט מוצלח: הסיפור והמשחק. יש ב"ארץ אוז" רגעים מדהימים של הומור עדין, קיטש במידה הנכונה, ועלילה שמצליח למשוך ולרתק. עם זאת, לקראת הסוף הוא מעט נמרח, ומשתלטת עליו מכת ה"חביבות יתר" שמלווה בדרך כלל סרטים מהסוג הזה. גם המשחק בסרט בעייתי. מילה קוניס, יקירת המדור, יוצאת כאן מעט היסטרית וצרחנית, ויסלחו לי גברי ישראל המריירים, אם אני אצליח לסלוח לעצמי קודם, אבל היא קצת ממאיסה את עצמה. גם במישל וויליאמס, שחקנית נהדרת ומאוד מרשימה בדרך כלל יש בעייתיות. משהו כאן לא עובד, טוב הלב של גלינדה לא מתיישב במידה הנכונה. ייתכן שמדובר במטען עבר שנובע מדמויות אחרות שגילמה וויליאמס, מה שפוגע באמינות, או בעיית טייפ קאסט. רייצ'ל וויז מצויינת ופרנקו מצליח להקסים. הוא לא תמיד מהימן ופעמים אחדות הליהוק שלו נראה כמו חצי בדיחה, אבל יש לו כמה רגעים נהדרים.

"אוז" לא מספר רק על קוסם. למעשה, זהו סרט על קולנוע, והדבר ברור מהשניה הראשונה ועד האחרונה שלו. העיסוק של הקוסם באחיזת העין, ההערצה שלו לתמונה הנעה, אפילו המחווה הקטנה לפנס הקסם וההערצה של הגיבור לתומס אדיסון, כמו גם העובדה שפעלולי מקרן הם שעזרו לו ברגעיו הגדולים מול ההמון, כל אלה מדגישים את התמה העיקרית של הסרט- הקסם עובד בקולנוע. באמצעות טריקים פשוטים ניתן לברוא עולם ומלואו. זהו שיר הלל של הבמאי לאמנות הקולנוע ועשייתו. אם מתייחסים לרובד הזה בעבודתו של ריימי, מקבל הסרט מימד קצת פחות שטוח מסרטיו האחרים. כדאי לכם לרוץ לארץ עוץ. לנטרל את הציניות לשעתיים וקצת, להתחבר לילד שבכם, זה שעדיין מאמין בקסמים.