גברי פרונטלי • איך "הסיפור של יוסי"?

אחרי "יוסי וג'אגר" ו"הבועה", הסרט "הסיפור של יוסי" הוא הניסיון הישיר השלישי בעשור האחרון של איתן פוקס ללכת נגד המים, נגד הזרם. לקחת את קהל הצופים מהמיינסטרים לשוליים של עולם הגאווה. שוליים, אשר מעצם הגדרתם, נישתיים באופן מובהק - כמו צוהר גדול שמתכווץ ככל שהזמן עובר.

אם הסרט הראשון במשולש הזה עסק בקונצנזוס שהוא הצבא והסרט השני התמקד בצעירים תל-אביביים גאים, שאינם מתביישים להתקרב אל האנשים מהצד השני של הגבול הישראלי-פלסטיני - הרי שהסרט השלישי עוסק בקבוצת שוליים שעד כה לא זכתה לייצוג גאה הולם על המסך: הגאים העצורים.

עשור חלף מאז "יוסי וג'אגר" ויוסי (אוהד קנולר) עדיין לא התאושש ממות אהובו בסוף הסרט הקודם. הוא מתחמק מעימות פנימי ומקפיד לבלות שעות רבות בבית החולים, מקום עבודתו בו הוא משמש כקרדיולוג, אולם מפגש טעון עם אמו של ג'אגר (אורלי זילברשץ בנאי) מוציא אותו למסע בו יבחן את חייו.

בסרט הראשון נאבק יוסי בזהותו המינית. הסרט השני מספק לו מאבק גדול עוד יותר: לא רק שיוסי מתקשה לקבל את זהותו המינית, הוא גם סובל מעודף משקל ומתקשה להתמודד עם עצם היותו מיעוט (הומו שמן) בתוך קבוצת מיעוט (הקהילה הגאה). כאמור, השוליים של השוליים: הגאים העצורים.

אוהד קנולר מפרק

מבין כל הדמויות הכואבות שמופיעות בסרט, אוהד קנולר מפרק את המסך בתצוגת משחק מהפנטת. המאבק המתמיד של יוסי בעצמו ניכר בכל סצנה בה קנולר מופיע. הקונפליקט מגיע לשיא כשבמסגרת המסע, יוסי פוגש את תום (עוז זהבי), חייל גאה גרסת 2.0. לאף אחד לא אכפת שתום הומו. המיניות שלו היא איננה נושא מרכזי. קנולר מביט בזהבי ורואה מראה שבורה. רק עשור אחד מפריד ביניהם אבל הפער בין הדורות לא היה יכול להיות בולט יותר. הבחור הגאה המבוגר לכוד בתוך עצמו והבחור הגאה הצעיר מנסה לשבור את המגן כמו אדוות מים המסרבת להתייאש.

עירום גברי פרונטלי, שפה מעט גסה והצצה לעולם הגאווה - כל אלה מאתגרים את הצופה הממוצע הישראלי. בסופו של יום, כל צופה צריך לשאול את עצמו האם הוא אמיץ מספיק לעמוד בפני האתגרים האלה. למרות הדימויים היותר מדי ברורים שלעיתים זועקים מהתסריט, אולי כדי לקרב בין המיינסטרים והשוליים, תצוגת המשחק הנדירה באיכותה של אוהד קנולר היא הגמול הטוב ביותר שאפשר לקבל על צליחת האתגרים הערכיים והקולנועיים.

נדמה כי רק סצנה אחת לא מתאימה למרקם הסרט ולקצבו. מדובר בסצנת הסיום. לאחר שכל הסרט מתקדם בקצב איטי, פוצע וקבוע, מגיעה סצנת הסיום שנראית יותר כמו חלום או פנטזיה, מאשר כהמשך ישיר לסצנה שלפניה. כאילו המושכים בחוטים רצו להגיע במהירות לאורגזמה קולנועית ולסיים את הפסיון של קנולר (או הדמויות שהוא מגלם בסרטיו של פוקס). רק רצפת חדר העריכה יודעת מה התרחש בין שתי הסצנות האלה וחבל שהסרט הנהדר הזה מסתיים כפי שהוא מסתיים משום שהבחירה בסוף הזה מותירה את הסיפור של יוסי לא שלם.

ואולי כך נועד להיות.

>>> עוז זהבי: "אוהד קנולר מנשק מצויין"

>>> הצצה: אוהד קנולר בדייט רומנטי עם גבר

>>> לעוד תרבות ובידור