מראה רעה • מה חשבנו על "מראה מראה"?

הלחץ, התפוח המושלם, החיפוש אחר מלכה רעה במיוחד - כל אלה וודאי נלקחו בחשבון כשטארסם סינג, במאי "מראה מראה - הסיפור האמיתי", החליט ללכת על עיבוד חדש של אגדה כל כך ידועה כמו "שלגייה ושבעת הגמדים". סיפור מהסוג שלכולם יש משהו לומר עליו, כזה שציטטו אינספור פעמים בעבר. כל זה מבלי שהזכרנו עיבוד קולנועי נוסף לאותו סיפור בדיוק שייצא בהמשך השנה, ואמור להיות אפל אך נוצץ יותר, כשהוא מעוטר בכוכבים כמו שרליז ת'רון וקירסטן סטיוארט. כאמור, היסטריה, ולא רק בסגנון "מי היפה ביותר בעיר".

את הסיפור של האחים גרים על שלגייה אתם כבר בטח מכירים. הנסיכה עם העור הצחור כשלג שהפכה ליתומה יפייפיה, עם אם חורגת רעה במיוחד שלא יכלה לסבול שהיא לא היפה בממלכה ושלחה אותה למות ביער. רק ששלגייה מצאה את עצמה חיה בלב יער עם שבעה גמדים וקראש על נסיך צעיר, שרק רוצה להציל אותה. זה נגמר בתפוח מורעל ונשיקת אמת, בערך.

ואז הגיע השלב שבו סינג ההודי היה צריך להחליט - ה"מראה" שלו תהיה אגדת ילדים צבעונית לכל המשפחה או פיצ'ר עם הומור שחור וטוויסט למבוגרים שהיום כבר מקריאים את הסיפור לילדים? והוא החליט על שילוב של השניים בסרט: קצת ג'וליה רוברטס בהומור מודע לעצמו, למבוגרים. קצת אקשן ופנטזיה, פלוס הומור פיזי, לילדים. אה, וקטע סיום אחד מפתיע במיוחד (שלא נעשה לכם ספויילר עליו, אלא נציין שהותיר כמה צופים המומים ביציאה מהאולם. צופים שלא מורגלים לסרטים בסגנון בומביי).

בתפקיד אישה יפה: ג'וליה רוברטס

לזכותו של "מראה מראה" חייבים לציין שג'וליה רוברטס, יקירת הוליווד ואהובת הקהל הישראלי (שנדמה שעדיין לא השתחרר ממנה בתור הזונה שהופכת לנסיכה של "אישה יפה" בניינטיז), מפליאה בתפקיד המלכה הרעה. לא סתם רעה - דיווה מגלומנית, אריסטוקרטית מתנשאת, ביץ' עם כוחות קסם, שיודעת לעקוץ עם הלשון לא פחות מאשר לחטוף עקיצה מדבורה, רק כדי להיות האישה הכי יפה בעיר. בעיר? נסו בכל הממלכה - שהיא בסך הכל כפר נידח קטן וקפוא במיוחד (בגלל כישוף של המלכה שלא תוכל לסבול מישהו שזוף יותר ממנה, ומוריד שלג כל השנה).

אבל הפוקוס על רוברטס הוא אולי הבעיה של הסרט, שאמור לפנות גם לקהל שלא מכיר אותה בגלל הסרט ההוא. המלכה כלבה, אבל הבדיחות שלה יעברו מעל לראשיהם של כל מי שלא עבר את גיל הטיפש-עשרה. הנסיך אולי יפה תואר, אבל חכם כמו נעל בית. הגמדים הם בכלל חבורת פושעים קטני קומה שהחברה לא רוצה בתוכה ושלגייה, אה היא ממש, אבל ממש לא עדינה וענוגה כמו ההיא של דיסני שכולנו רואים בדמיון. אז זה כן לילדים? לא ברור.

לילי קולינס עושה את שלגייה הפמיניסטית משהו, יפה כמו דמות מצוירת מפעם, אך בסופו של דבר משעממת ולא סוחפת כמו הז'אן ד'ארק שהסרט רוצה שתהיה. בסדר, היא מתאהבת בנסיך (ארמי האמר) ובערך מצילה אותו, אבל בסופו של דבר זה הכל. קשה להאמין שהיא זו שעומדת במרכז העלילה, אחרי שכל הדמויות בעצם מניעות אותה לפעולה, במיוחד אמה שיחסי הסאדו-מאזו שלהן מביאים לסוף שכולנו יודעים מראש. גם הגמדים שם, מייצגים סטריאוטיפים ממש כמו בסרט הקלאסי של דיסני, רק שהפעם הם עושים את זה בגסות כחבורת גנבי זהב שמתחזים לאנשים גבוהים במיוחד - או שבעצם בדרך שבה היינו מצפים מהם לעשות זאת בעידן הכל כך לא תמים שלנו.

אבל עזבו אתכם מעלילה, העיצוב מרהיב. נדמה ש"מראה מראה" קיבל השראה מכמה וכמה סרטים בולטים שהצליחו לרגש משפחות בעשור ומשהו האחרונים, כך ששילב בתוכו סצנות ריקוד וקרבות ססגוניים, נופים עוצרי נשימה ועיצוב תלבושות פרוע במיוחד, שמושך את העין בין אם תרצו ובין אם תנסו להתנגד. יש שם הרבה השראה מ"צ'ארלי וממלכת השוקולד" המרהיב של טים ברטון, המיוזיקל "מכושפת" של דיסני (שבכלל היה טייק-אוף על שלל סיפורי אגדה אחרים, רק עם שירים), סאגת המכשפים של "הארי פוטר" ואפילו קצת מסרטי "שר הטבעות" זוכה האוסקר. כולם שם, ארוזים בתוך סיפור מסגרת שגם ככה מוערך מדיי.

"מראה מראה - הסיפור האמיתי" הוא לא סיפור "שלגייה" הקלאסי. לא תראו שם את האגדה שאתה מכירים אחד לאחד, אבל לא בשביל זה תשלמו על כניסה לקולנוע. אם כבר, תשלמו כדי לראות שחקנית גדולה שסוחבת סרט עתיר תקציב עם הרבה מסביב ופחות עיקר. סרט שיגרום לכם להרגיש טוב בסוף ההקרנה, אבל לא תזכרו עד סוף השבוע. מלבד הסיום המפתיע, כזה שכולל תפוח מורעל.