פוס משחק • מה חשבנו על "החתול של שרק"?
פריקוול החתולים ב-3D לסרטי "שרק" ישעשע גם את מי שלא חובב של היצורים הפרוותיים, אבל הגרגור המתפנק לא תמיד מספיק. אביעד קדרון הכי קאט לאבר
לפעמים המשחק המקדים הורס הכל. בחודשים האחרונים הוצפה הרשת בסרטונים מקדימים מבית "החתול של שרק", להיט האנימציה החדש של "דרימוורקס". והרי זה מהלך טבעי. האינטרנט היא בית הגידול הוויראלי הפורה ביותר עבור תוכן חתולי - בטח ובטח כשהחתולים שנונים ומודעים לעצמם. לא בקטע אירוני.
עם זאת, הצלחה מקוונת של בדיחות חוזרות אינה הופכת בהכרח גם להצלחה על המסך הגדול. כך במקרה של "החתול של שרק". ואולי ראוי לכתוב, במקרה המצער, כי נתוני הפתיחה היו שם: סיידקיק אהוב ממותג מצליח ("שרק"), תסריט שנון, אנימציה מבריקה וכמובן, חיבה לחתולים. החיבה של כותב שורות אלה לחתולים, כן?
עלילת "החתול של שרק" היא פריקוול לסרטים מסדרת "שרק". הצופים זוכים להצצה לחיי החתול לפני שהצטרף לענק הירוק וגנב ממנו את ההצגה. בסרט הזה החתול מנסה למצוא את שעועית הפלא כדי לסייע לאמו המאמצת ולתושבי העיר בה גדל ובמקביל, עליו למנוע משני רשעים להשתמש לרעה בשעועית הפלא. כמו שרק, גם החתול מלווה בשני עוזרים: חתולה שחורה בשם קיטי כפות רכות והמפטי אלכסנדר דמפטי, ביצה מפוקפקת עם נטייה לדרמטיות.
דוגמא לחתול הויראלי:
מיאו צורם במיוחד
שתי בעיות עיקריות מעיבות על ההנאה מהסרט. הראשונה היא פער כמעט בלתי נתפס בין שמחת החיים שנמצאת כמעט בכל שורה בתסריט ובין האכזריות הבוטה ששולפת את ראשה המכוער לקראת אמצע הסרט. מבלי להדליף יותר מדי פרטי עלילה, אומר רק שאחת מדמויות המשנה הגוזליות עוברת מסע עינויים שגורם לצופה לזוז באי נוחות ובעיקר לתהות: האם כל הסבל הזה באמת דרוש רק כדי ללמד על אופייה הרע של דמות אחרת? ואולי האכזריות הזו נכפתה על היוצרים שנכלאו בהפקת סרט המתאים הן למבוגרים והן לילדים. המבוגרים יבינו מהניואנסים מהי מהות הדמות, הילדים לא. כך או כך, התוצאה צורמת.
הבעיה השנייה היא גרסת התלת מימד - בעיה שגם נשענת על שתי רגליים. האחת היא נישתית, ובעצם לא ממש. היא מתייחסת לציבור מרכיבי המשקפיים. והיא לא ממש נישתית כי סקר שפורסם בשנה שעברה מטעם עמותת "לראות" קובע כי 72% מכלל האוכלוסייה מרכיבים משקפי ראייה או עדשות מגע. רוצה לומר, זו כבר לא בעיה נישתית. צפייה בסרט המשודר בתלת מימד בזמן הרכבת משקפיים היא סיוט. לא פחות ולא יותר. על הצופה להרכיב שני זוגות משקפיים: הזוג הרגיל והזוג המיוחד. הדבר גורם ללחץ באזור גשר האף והעיניים ולכאב ראש בלתי נסבל. לכן היה נחמד לגלות שאורכו של "החתול של שרק" הוא 90 דקות בלבד. נסו ליהנות מסרט עם כאב ראש מעיק. לא תצליחו.
הרגל האחרת עליה נשענת בעיית התלת מימד היא שאיבת הצבעים שמתבצעת על ידי המשקפיים. באופן אירוני, משקפי התלת מימד הופכים את פלטת הצבעים של הסרט לאנמית, וכשמדובר בסרט אנימציה בעל צבעים עזים הרי שהמשקפיים פוגמים במוצר. למעשה, עדיף לצפות בסרט בגרסה רגילה וצבעונית. צופים שנחשפו לטריילרים המקוונים צפויים להתאכזב שכן יגלו כי הברק והחדות לא ממש נמצאים בסרט.
הפרסומת הכי מגניבה שהחתול עשה:
ועדיין, "החתול של שרק" הוא מוצר טוב עם ייחוד משלו בקרב סרטי האנימציה. בדומה לכולם, הוא פונה לשני קהלים (מבוגרים וילדים) ומכיל לפחות שני רבדים של תסריט. הייחוד הוא בקיום רובד שלישי שמופנה לחובבי חתולים שישתוללו מצחוק כשייתקלו ברפרורים פשוטים אך מהותיים לכל אדם שמגדל את היצור המגרגר. חלק מהבדיחות לא יובנו על ידי הצופה הממוצע, אולם יהיו ממתק מפנק עבור האנשים שהשכילו לשלב חתולים בחייהם.
ואתם, כבר אימצתם חתול?
