מופע האכזבה • איך "חבובות - הסרט"?

הו, "החבובות". סידרת ילדות (טוב, לחלקינו) שטרם נס ליחה. בעודנו יושבים וצופים ביוטיוב בזיכרונות על צפרדע עם יוקלילי וחזירים בחלל, שני זקנים שרוטנים בגלריה ושף שוודי אחד - אנו צורכים למעשה מערכונים מסדרת הטלוויזיה. על הסרטים אף אחד לא מדבר או מצטט, ולא בלי הצדקה.

מלבד סרט החבובות הראשון, "The Muppets Movie", שהיה גרוע, שאר הסרטים היו בלתי ניתנים לצפייה. אחרי ניסיון חלקי לראות כמה מהם, כי אני פראייר שאוהב את החבובות, הגעתי למסקנה כי מוטב לבובות להישאר בפורמט המערכון הטלוויזיוני, והמעבר לסיפור קולנועי שדורש התחלה, אמצע וסוף ושאינו מחייב פאנצ'ליין כל דקה - לא עושה לאף אחד טוב.

לצערי לא התבדתי גם הפעם, אבל נתחיל מהדברים הטובים: היה כיף לראות את קרמיט שוב. הצפרדע הירוק הוא גיבור אמיתי, וכשהוא שר את "The Rainbow Connection" לקראת סוף הסרט, אפילו לב זקן וקר כמו שלי נמס. נקודת אור נוספת זורחת אצל כריס קופר הטוב תמיד בתפקיד הנבל הראשי, איש רשע ומרושע אשר קונה את תיאטרון החבובות הישן באמתלה שיפתח אותו מחדש, אך למעשה מתכוון להרוס אותו במטרה לשאוב את הנפט היקר שטמון מתחתיו - מזימה שמניעה את עלילת הסרט. זהו גם סרט החבובות הטוב ביותר אי פעם, אבל לצערי זה לא אומר הרבה.

מי נתן למעריץ לכתוב?

הנקודה החלשה ביותר בסרט טמונה בגיבור שלו, או שמא אומר שני גיבורים: לצורך הסרט הומצא חבוב חדש בשם וולטר, ילד שנולד כבובה אך מעולם לא גדל להיות איש אמיתי, בניגוד לאחיו האנושי גארי. סיפורו של וולטר הוא סיפור לעוס ומאוס על ילד שמחפש את עצמו, כמוהו ראינו רבות בקולנוע האמריקאי, והוא מרגיש ממש תקוע בתוך העלילה הראשית. יחד עם אחיו וארוסותו של האח (איימי אדאמס) יוצאים השלושה להציל את עתיד תאטרון החבובות, כי הם מעריצים מושבעים, ממש כמו קהל ההורים שצפוי לקחת את ילדיהם לסרט.

הגיבור השני הוא האח גארי, שהשחקן ג'ייסון סיגל ("איך פגשתי את אמא", "פריקים וגיקים") שמגלם אותו הוא גם התסריטאי של הסרט. חייבים לשאול - מי נתן לאיש הזה קלוז-אפ? פרצופו המנומש לעייפה של סיגל מעביר תחושת צמרמורת בכל פעם שהמצלמה מתקרבת יותר מדי. אני מניח שבסדרות הטלוויזיה בהם הוא משתתף, המאפרים טורחים לכסות את החלקים הפחות נעימים, אבל בסרט הזה הוא לא רק שחקן וכותב אלא גם מפיק, וכשכזה יש לו הרבה משקל בהחלטות כאלו.

סיגל הוא מעריץ של החבובות גם בחיים האמיתייים, וכראיה מנצחת רק צריך להיזכר בדמות שגילם בסרט אחר שכתב - "Forgetting Sarah Marshall"- כאיש שמעלה מופע בובות, שממש ממש מזכיר את החבובות. לא בטוח שהרעיון לתת למעריץ מושבע לכתוב סרט המשך הוא רעיון טוב, בעיקר אם הסרטים הקודמים היו לא משובחים, למרות שברור שהאיש אוהב אותם עד עמקי נשמתו. עם זאת, מקריאת חיזור כמו הסצינה מ"שרה מרשל" קשה להתעלם, וסיגל הפך למועמד הטבעי לכתוב את הסרט. הוא עשה עבודה טובה יותר מכל מי שבא לפניו, אבל ספרנו רק שניים או שלושה רגעים מצחיקים ממש, ובסרט באורך מלא זה פשוט לא מספיק.

בשורה התחתונה, אם אתם מעריצי חבובות ושוקלים ללכת רק בגלל זה, עשו לעצמכם טובה ותשארו עם המלאי הלא מבוטל של קטעים שמציע יוטיוב. מאידך, אם אתם הורים שרוצים לקחת את הילדים לסרט שמתאים להם, לא תסבלו יותר מדי אם תלכו לחבובות. הכי נוסטלגי.