חתרן בלתי נראה • מה חשבנו על "החפרפרת"?
העיבוד הקולנועי למותחן הריגול הקלאסי של ג'ון לה-קארה מביא את סיפורם של האנשים האפורים מאחורי הקלעים של עולם הריגול - ועושה את זה מצוין. שיר קומאי מעבר לקוי האויב

בבואנו לקולנוע לראות סרט על ריגול ומרגלים, הורגלנו לראות איש קשוח ועשוי ללא חת עם שרירים משתרגים ואקדח ביד שבדיוק עומד לקפוץ ממטוס כדי ליפול בול לתוך צוהר של צוללת גרעינית שהשניה יצאה מהמים. מה שבדרך כלל לא מראים לנו זה שמאחורי הבחור הסקסי הזה יש שורה מאוד ארוכה של פקידים אפורים ששולחים אותו להרוג ולהיהרג. "החפרפרת" מביא לנו את סיפורם של אותם אנשים שאמונים על היטמעות בקהל ואי משיכת תשומת לב, והם מרגלים ואנשי סוד לא פחות מהג'יימס בונד התורן.
"החפרפרת" מבוסס על ספר רב-מכר מאת ג'ון לה-קארה, שעשה לעצמו קריירה מכתיבת ספרי ריגול בשנות ה-60 וה-70. לה-קארה עצמו היה סוכן בMI6, סוכנות המודיעין הבריטית, עד שהזהות שלו נמכרה לסובייטים על ידי סוכן כפול. סוכן כפול נמצא גם בלב העלילה של "החפרפרת", שמתרחש בשנות ה-70 המוקדמות: גיבור הסרט, ג'ורג' סמיילי, נקרא לחזור מפרישה על ידי שר ההגנה הבריטי על מנת לחשוף בוגד אשר נמצא בצמרת סוכנות הביון. כל האנשים שחשודים בריגול עבור הרוסים הם עמיתיו הותיקים של סמיילי, ועליו לפעול בחשאי על מנת לגלות מי הוא אותו אדם אשר בוגד בארץ מולדתו עבור בצע כסף (או אידאולוגיה, זה לא ממש משנה).

זהו סרט קר על אנשים קרים בעיצומה של מלחמה קרה. הצילום בסרט משתמש בגווניה הדהויים של לונדון בחורף. השחקנים לא מביעים רגש בפניהם כמעט אף פעם בעודם מבצעים מהלכים מחושבים שיקבעו גורל חיי אדם ומדינות שלמות. אין הרבה צילומי תקריב בסרט, של אנשים או של חפצים, והדבר יוצר תחושת ריחוק. אין קלוז אפ על פנים של אדם שמשקר עם ניד עפעף שמגלה לקהל שהוא לא דובר אמת. אין אקדח מעשן. עד הרגע האחרון לא ברור מי מהאנשים החשודים הוא האיש הרע בכל הסיפור, כי כל אחד מהם מסריח ממשהו. "החפרפרת" מוציא את כל הברק והניצוץ ממקצוע הריגול, ומותיר אותנו בעולם מנוכר ונטול חמלה בו כל אחד עשוי להיות בוגד.
אולדמן נפרד מתפקיד הפסיכופט
במאי הסרט הוא השוודי תומאס אלפרדסון, שעשה ב-2008 את סרט הערפדים המצויין "Let the Right One In" (אם לא ראיתם תראו, מדובר בסרט מופת). לאחר יציאת הסרט ההוא הודיע אלפרדסון שהוא פורש מבימוי כי נמאס לו מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בשוודיה, ואף סירב לכמה הצעות מהוליווד. לא ברור מה גרם לו לחזור מפרישתו, אבל טוב שהוא הסכים לביים את הסרט ובעיקר ללהק את גארי אולמן לתפקיד הראשי. אולדמן הוא שחקן מנוסה מאוד שביצע מגוון רחב מאוד של דמויות בקריירה העשירה שלו. הדמות שלו ב"החפרפרת" שונה מכל הפסיכופטים שהוא מגלם בדרך כלל - מדובר באדם רגוע מאוד ומחושב מאוד. מצטרפים אליו עוד שחקנים רבים בסרט עשיר דמויות, שכוללים את קולין פירת', בנדיקט קאמברפאץ' (סדרת הטלוויזיה "שרלוק"), וטום הארדי ("התחלה" של כריסטופר נולאן, "לוחם" שמציג בקולנועים עכשיו) כדמות היחידה בסרט שמזכירה את המרגלים שאנחנו מורגלים בהם.

"החפרפרת" הוא סרט מוצלח מאוד עבור כל אותם אנשים שמחפשים מעט תבונה בקולנוע שלהם, שיכולים להבין דברים בלי שאומרים להם אותם במפורש, ומוכנים לשבת שעתיים באולם ולהיות במתח עד הרגע האחרון. הספר עליו מבוסס הסרט הוא חלק ראשון מטרילוגיה שעוסקת בג'ורג' סמיילי ומאבקו המתמיד ב-KGB, כך שייתכן ונזכה לבקר שוב במים הסוערים של המלחמה הקרה בעתיד. מומלץ.




