נשיכה רפה • על "דמדומים 4 - שחר מפציע, 1"
החלק הראשון של הפרק הרביעי בסדרת סרטי הערפדים יספק לכם הזדמנות להרגיש שוב בתיכון, אם תסכימו לוותר על עלילה או משחק ראוי. מזל שיש סצינת סקס. דני סגל עם הזאבים
כבר בדקות הראשונות שלו, ממלא הסרט "דמדומים 4 - שחר מפציע, חלק 1" את המטרה לשמה נוצר, ומציב על המסך את דמותו המושלמת של רוברט פטינסון, מצויד בשיער מבולגן בנונשלנטיות משורטטת ביד אמן, חיוור, מבויש, ומ-ה-מ-ם. לאחר שהנשימה נעתקת, ואינספור קריאות חנוקות של "איזה חתיך" נשמעות מפינות שונות של אולם הקולנוע, אפשר להירגע. הקריז בא על סיפוקו, ויש אפשרות ליהנות משאר האלמנטים על המסך, כלומר מנוכחותם הזוהרת כמעט באותה מידה של קריסטן סטיוארט, טיילור לאוטנר ואשלי גרין.
זה אולי נשמע כמו חילול הקודש, אבל האם יש סיכוי שאשלי גרין יותר יפה מקריסטן סטיוארט? ומה עם לאוטנר? אם למישהו מכם היתה האפשרות לבצע את הבחירה מולה ניצבת גיבורת הסדרה בלה (סטיוארט), בין פטינסון הערפד הלבנבן ללאוטנר איש הזאב המסוקס, מה הייתם מעדיפים? ברור שפטינסון, אבל אולי במקום מסוים גם לאוטנר הוא אופציה ראוייה? אחרי הכל אין להכחיש ששניהם פשוט מושלמים, ולמרות העליונות של פטינסון גם בלאוטנר יש משהו. ומה אם רומן בין לאוטנר לאשלי גרין? המממ...
מלבד הזדמנות לפטפוטי טינאייג'רז מסוג זה, הרבה איפור לבן והרבה עדשות מגע צבעוניות, לא מציע הפרק הרביעי בסדרת האדפטציות הקולנועיות המגה-מצליחות לספריה של סטפאני מאייר הרבה. והוא לא צריך. 100% מקהל היעד מהופנט לחלוטין על ידי הגיבורים המצודדים, כך שכל מה שצריך זה לדאוג שהם לא יזיזו יותר מדי את תווי הפנים המושלמים שלהם, והמיליונים יזרמו. ואם זה אומר לוותר על אלמנטים בסיסיים של אמנות הקולנוע, כמו משחק או עלילה, יהי כן.
הריון נושך
הסרט מתחיל בחתונתם של בלה ואדוארד, ממשיך בירח הדבש, ומתרכז בהריונה הלא צפוי של הכלה. ערפדים ואנשי זאב כאחד מתייחסים בחשדנות לרעיון של תינוק ערפדי, ומודאגים שגופה האנושי (עדיין) של בלה לא יעמוד באתגר. במקביל הפוליטיקה הפנימית של להקת הזאבים מסתבכת כשג'ייקוב (לאוטנר) פורש מהלהקה, ועובר לצד הערפדים.
אי אפשר להכחיש כי חלקו הראשון של הסרט, המתרכז בחתונה ובירח הדבש, מהנה הרבה יותר מאשר חלקו השני והמדכא, אם כי השעמום הגורף עובר כחוט השני לאורך הסרט כולו. סצנת החתונה עשויה מצויין, כשגורם המתח המרכזי הוא החשיפה האיטית וההדרגתית של שמלת הכלה. ירח הדבש מצליח להיות סקסי למדי, ואפילו מצחיק מדי פעם.
אבל ברגע שבלה נכנסת להריון והדמויות אמורות להפגין רגשות קשים, העסק מתמסמס לדקלום דיאלוגים לקוני ואווירה מלנכולית. מה גם שכמו בהרבה אדפטציות לא מוצלחות, גם כאן הצופה אמור להיות מעורה בעלילות משנה שכמעט ולא הוזכרו מעולם. להקת הזאבים ומשפחת הערפדים מלאות בדמויות שלא עושות כלום מלבד לדגמן שיער מחומצן (ערפדים) או פלג גוף עליון חשוף (זאבים).
סדרת דמדומים ממחישה את הכוח שיש להזדהות של הקהל עם הדמויות שקנו את ליבן. ההצלחה של הסרט הראשון, הסרט הטוב היחידי בסדרה, נעצה את הדמויות המרכזיות בלבן של הצופות, ומאז הן לא מרפות מהערצתן העיוורת, ולא משנה כמה גרועים יהיו סרטי ההמשך, היא לא תפסיק. כל מה שנשאר למפיקים זה לחשוב כיצד להמשיך לחלוב את הפרה הזו לנצח. זו לא תהיה הפתעה גדולה אם גם ההמשכון הבא בסדרה יפוצל לשניים, וייקרא "דמדומים 5, השחר מפציע - חלק 1 של חלק 2", או משהו כזה, וכן הלאה, עד אינסוף, או לפחות עד שיופיע הקמט הראשון בפניו של רוברט פטינסון (החתיך!!1!).
>>> ראיון עם כוכבי הסרט רוברט פטינסון וקירסטן סטיוארט