עובר בטסט ראשון • מה חשבנו על "דרייב"?
סגנון העשייה המוקפד והמקורי של "דרייב" יגרום לכם להתמוסס מול דמותו של ריאן גוסלינג בתפקיד נהג שודים עדין נפש, כשהדבר היחיד שעומד בינו לבין סטטוס של יצירת מופת היא העלילה המעט דלה
סטייל, סטייל, סטייל. שנים רבות לא נראה סרט עם כל כך הרבה סטייל כמו "דרייב", העשוי בסגנון מהוקצע ומוקפד שמצליח להפתיע כמעט בכל סצנה מחדש, ולסחוט עוד אנחת "אוווו!" בלתי נשלטת מהצופים גם כשהם חושבים שכבר לא נשאר להם אוויר. בתור התחלה, הכוכב הצעיר והלוהט של הסרט, ריאן גוסלינג (שמככב במקביל בעוד שני סרטים, "משחקי שלטון" ו"טיפש, מטורף, מאוהב", שמציגים כעת בישראל), שובה בהינד עפעף את לבבות הסטרייטיות והגייז שבקהל. אחרי זה, הבמאי הצעיר והלוהט של הסרט, ניקולס ווינדינג רפן ("וולהאלה רייזינג", "ברונסון"), יוצק כל כך הרבה מקוריות חדה ומחושבת לתוך כל פריים ופריים על המסך, שלא נותר לקהל כולו אלא להתמוסס על רצפת בית הקולנוע. אמנם לעיתים מתעורר החשד שאולי אין הרבה תוכן מאחורי כל הסגנון המופלא, אבל מה שיש כל כך נאה ושובה לב, שהרהורי כפירה אלו נדחקים מהר החוצה.
גיבור הסרט (גוסלינג) הוא מוסכניק שמתפרנס גם מביצוע פעלולי רכב בסרטים הוליוודיים, ומשלים הכנסה נוספת, וריגוש נוסף, גם כנהג מילוט שמשכיר את שירותיו לשודדי לוס אנג'לס. הוא כך כל מוכשר, שבעל המוסך שלו אף משכנע צמד גנגסטרים מקומיים (רון פרלמן ואלברט ברוקס) להשקיע בו כנהג תחרויות מרוץ מקצועיות. מחוץ לקריירה הלילית שלו, הגיבור הוא בחור שנראה עדין וחביב עד בלי די, ונחלץ לעזרתה של שכנה יפה (קארי מוליגן, "גאווה ודעה קדומה"), שבעלה אסיר הכלוא בבית הכלא. לאחר שבעלה חוזר הביתה, הגיבור אף נחלץ לעזרתו, ומוכן לתת לו ללא תשלום את שירותיו כנהג מילוט, על מנת שיוכל לבצע שוד שימחק את חובו לפושע מהכלא. השוד מסתבך, ועלילת הסרט מקבלת תפנית לכיוון שהאלימות הטמונה בו עשויה לזעזע גם את אלו שלא מפחדים ממעט דם.
קשה לתאר את "דרייב" באמצעות תמצית העלילה, מאחר וכל כך הרבה ממנו טמון בפרטים הויזואליים, בפס הקול ובאלמנטים לא-מילוליים אחרים. קשה לתאר עד כמה לז'קט עם ציור העקרב של הגיבור יש יותר נוכחות מאשר לתיאור עלילתי של מערכה שלמה, או עד כמה כניסתו הפתאומית של שיר אלקטרוני עם ניחוח אייטיזי אל תוך הפסקול עשויה לרגש אף יותר ממותה האלים של אחת הדמויות. אפילו פריים בודד בו רואים את גבו הסטטי של הגיבור יכול להיחרט בזיכרון ולהישאר עם הצופה זמן רב אחר שיצא מאולם בית הקולנוע, שלא לדבר על סצנת שלמה של נשיקה במעלית.
צורה עוצרת נשימה מול תוכן דל
היחס הלא שגרתי בין העיצוב המופלא לבין העלילה ב"דרייב" מעורר שאלות בלתי פתורות על היחס בין צורה לתוכן. יש הנוטים לבטל את ההתייחסות הנפרדת לשניים, וטוענים כין אין משמעות להפרדה ביניהם. עם זאת, יש מקרים בהם קשה להימלט מחלוקה זו, ובכל מקרה ההסכמה היא כי ביצירות המופת הגדולות הצורה והתוכן משלימים זו את זה באופן שמעצים את שניהם. אם יש חסרון ב"דרייב" הוא התחושה כי צורת הסרט עשויה באופן עוצר נשימה, בעוד התוכן שטמון בעלילה ובדמויות מעט חסר, מה שמונע מהסרט להיות יצירה מושלמת. אך כאמור, הצורה כל כך יפה, שחסרון זה נסלח.
קהל המיינסטרים עלול למצוא את הסרט איטי מדי בחציו הראשון ומזעזע באכזריותו בחציו השני, בעוד קהל חובבי קולנוע המנוסה יותר עשוי למצוא עצמו מגן על הסרט בחירוף נפש כאחת מיצירות המופת המעטירות של השנים האחרונות. חשוב לדעת לאיזה צד אתם משתייכים, על מנת שלא תגיעו עם ציפיות מוטעות - אך בכל מקרה, "דרייב" ייחרט בזיכרונכם לזמן רב אחר הצפייה כיצירה חדשנית, אסתטית ומיוחדת במינה, וריאן גוסלינג ככוכב החם של תחילת המאה הנוכחית.
