זמנים קשים • מה חשבנו על "עולם הזמן"?

"עולם הזמן", של הבמאי והתסריטאי אנדרו ניקול ("גטאקה", תסריטאי "המופע של טרומן"), הוא מותחן מדע בדיוני דיסטופי (ההיפך הגמור מאוטופי), שעלילתו מספרת על עולם עתידני מעוות שמשקף באופן מוקצן ושלילי במיוחד את ההתנהלות הכלכלית-חברתית של עולמנו שלנו.

המזל תזמן היטב את תאריך יציאתו לאקרנים, עם אירועי המחאה של "כיבוש וול-סטריט" בארה"ב וגל המחאה החברתי-כלכלי ששוטף את העולם המערבי כולו (כולל ישראל). עם זאת, בעוד גל המחאה העולמי הוא אותנטי, רענן ובעל עוצמה, הסרט של ניקול חלש, רעוע ויותר מכל - מטופש.

בעולם הדיסטופי של הסרט בני האדם כולם מהונדסים גנטית להפסיק להזדקן בגיל 25. כולם צעירים, יפים ולכאורה גם היו יכולים לחיות לנצח, אלא שבגיל 25 הם מקבלים הקצבה של שנה אחת נוספת לחיות, המופיעה בשעון עצר דיגיטלי זוהר על הזרוע. בזמן המוקצב ניתן לסחור, כך שהמטבע העובר לסוחר, אותו מקבלים כמשכורת ואיתו משלמים עבור הקוטג' בסופרמרקט - הוא זמן חיים. באופן מתבקש יוצא שמצד אחד ישנם פועלים פשוטים בגטאות עירוניים שחיים, פשוטו למשמעו, מיום ליום, ועלולים להתפגר תוך יממה אם יפוטרו ממשרתם, בעוד מהצד השני, ישנם טייקונים עשירים שבחשבון הזמן שלהם מופקדים אלפי ועשרות אלפי שנות חיים.

פוטנציאל מבריק, סרט סתמי

הגיבור, וויל סאלאס (ג'סטין טימברלייק) הוא פועל פשוט שכזה, שנתקל בערב בפאב השכונתי בעשיר מופלג משכונה יוקרתית, לו למעלה מ-100 שנות חיים ומציל אותו מרצח. באותו לילה העשיר מעניק לו את כל מאה השנים שנותרו לו ומתאבד. וויל עצמו הופך מיד לחשוד ברצח בעיני בלש משטרה (קיליאן מרפי), ובמקביל גם כמטרה לכנופיית גנגסטרים מקומית מתקיימת משוד זמן. לאחר שאמו (אוליביה וויילד, "טרון") מתה בזרועותיו כי העלו את מחירי המוצרים, הוא נמלט מהגטו לרובע העשירים, פוגש שם ביורשת עשירה בשם סילביה וייס (אמנדה סייפריד), ויוצא למסע נקמה שמטרתו הפלת השיטה הכלכלית הקיימת.

לכאורה, הסרט בנוי על אנלוגיה בעלת פוטנציאל מבריק, שמקצינה את הכלכלה הקפיטליסטית על מעבר לגבול ההיגיון, ותוקפת את המשמעות העמוקה של הפער בין עשירים לעניים. אך למעשה, אנדרו ניקול, שדווקא הוכיח יכולות כתיבה ובימוי מופלאות בסרטו הראשון, "גאטקה" (שגם הוא היה מותחן מד"ב דיסטופי, אבל מהסוג הטוב), כתב תסריט מרושל, וביים סרט חסר השראה וסתמי.

הדמויות בסרט שטחיות, ופועלות כמעט ללא מניע. ישנם כמה סצנות דרמטיות שאמורות לטלטל את הצופה (למשל, מותה של אם הגיבור בזרועותיו), אך בפועל הן מטופשות עד כדי כך שהרגש היחיד שהן מצליחות לעורר הוא צחוק. פרט לכך, ההתייחסות לכלכלה הקפיטליסטית הן על גבול הבורות, כמו מניפסט בוסרי של תיכוניסטים. גרוע מכל, למרות האלגוריות, הסרט פוחד לקחת את ההשוואה לעולם האמיתי עד הקצה המתבקש. בסופו, למרות שהטובים לכאורה מנצחים, אין ליוצר אומץ מספיק להציג אלטרנטיבה אמיתית לשיטה הכלכלית השלטת בעולם של הסרט. בסופו של דבר, הסרט הזה יעלה לכם 109 דקות, שלעולם לא יחזרו.