פייק לוק בסון • מה חשבנו על "קולומביאנה"?

הרעיון של ילדה צעירה שמתחילה כבר בגיל צעיר להתאמן לקראת קריירה כרוצחת שכירה, חוזר ומופיע בקולנוע שוב ושוב. שתי הדוגמאות הבולטות בתחום מהתקופה האחרונה היו "האנה" המעולה שיצא לפני חודש, ו"קיק אס" המעולה לא פחות, שיצא לפני שנה. גם "קולומביאנה", סרטו החדש של אוליבייה מגאטון, בכיכובה של כוכבת "אווטאר" זואי סאלדנה, עוסק ברוצחת שכירה שהחלה את אימוניה בילדותה. אבל למרות שלוק בסון בכבודו ובעצמו כתב את התסריט לסרט, הוא רחוק מלהשתוות לסרטים שהוזכרו, כמו גם לקלאסיקה אחרת עליה חתום בסון שעסקה בסיפור דומה, הסרט "לאון" משנת 1994.

רוחו של בסון שורה על הסרט כולו - אבל אל תטעו. לא מדובר בבסון של פעם, בסון של "רכבת תחתית" או "ניקיטה". מדובר בבסון המפיק שהמציא תת ז'אנר שלם של סרטי אקשן, אותם מביים צבא הכפילים שלו, הכולל במאים כמו לואיס לטרייר ("טרנספורטר"), פייר מורל ("חטופה"), ומגאטון עצמו ("טרנספורטר 3"). בהתאם הסרט הוא יצירה מסחרית, שמקדשת את האקשן אבל מזניחה את הדרמה שאמורה להצדיק אותו. אם ב"ניקיטה" וב"ליאון" קטעי האלימות היו מאוזנים על ידי הופעות משחק מעולות, דמויות בלתי נשכחות ודיאלוגים אמינים, ב"קולומביאנה" הדרמה נדחקת לקרן זווית ונשכחת שם.

הסרט מספר את סיפורה של קטלייה, ילדה קולומביאנית שחוזה בהוריה נרצחים מול עיניה על ידי סוחרי סמים. כל חייה היא חולמת לנקום, וכדי לקדם את הפרוייקט היא משכנעת את דודה העבריין, אתו היא עוברת לגור בשיקגו, ללמד אותה את רזי מקצוע הרצח. כשהיא גדלה לרוצחת מקצועית של ממש היא מתחיל בחיפושים אחר רוצחי הוריה בטכניקה מקורית -  היא מציירת פרח סחלב (פירוש השם קטלייה) על החזה של כל אחד מהקורבנות שלה, בתקווה כי הרוצחים יזהו את השם ויבואו למצוא אותה, במקום שהיא תצטרך לחפש אותם. וזה בדיוק מה שקורה.

גם מהעתקה גסה אפשר ליהנות

למרות אי אילו חסרונות, הסרט ממלא את שני התפקידים המרכזיים שלו בצורה מכובדת. התפקיד הראשון והמרכזי הוא לספק סצנות אקשן מקפיצות אדרנלין, והוא עומד במשימה בכבוד. הסרט מלא בסצנות ארוכות ומורכבות בהן חומקת סלדאנה בין מצלמות אבטחה ושומרים על מנת לבצע רציחות מתוכננות לפרטי פרטים, כמו גם במרדפים, קרבות יריות, וכל מה שצריך. אין בסרט יותר מדי מקוריות אבל הוא כן מצליח לחקות בצורה כמעט מושלמת את סגנון האקשן בסרטי דיוויד בורן, מהם הוא בבירור מושפע. לרגעים זה נראה ממש כמו העתקה גסה, אבל זה לא פוגם בהנאה.

התפקיד השני של הסרט הוא לתת לזואי סאלדנה הזדמנות להסתובב על המסך בבגדים צמודים, וגם במשימה הזו הוא עומד בהצלחה לא מבוטלת. החל מבגדי העבודה שלה,שנראים כמו שילוב של חליפת צלילה ותחפושת אשת החתול, דרך קומבינציות שונות של בגדים תחתונים, וכלה בשמלות מיני וסתם בגדים חושפניים, מגאטון לא בוחל באף אמצעי על מנת להבליט את הפיזיולוגיה של כוכבת הסרט, שנראית מעולה, כך מסתבר, גם כשהיא לא בצבע כחול. האם יש לסאלדנה יכולות משחק? אין כל דרך לדעת. בשביל זה צריך לראות אותה משחקת בסרט אמיתי.

מלבד הסיפוקים המיידיים הללו הסרט לא מספק ערך מוסף. הסיפור, שבחלקו הראשון עוד היה אמין מדי פעם ועורר עניין, הופך לבדיחה גרועה לקראת סוף הסרט, ואפילו ברמת האקשן הפינאלה של הסרט מאכזבת. וסיפור האהבה שנתפר בצורה מגושמת לתוך התסריט רק מחמיר את המצב.

נדמה שסאלדנה מנסה להצטרף לקליקה האקסקלוסיבית של גיבורות הפעולה הקולנועיות, שמאוכלסת כרגע בעיקר על ידי אנג'לינה ג'ולי, ועל ידי שחקנית נוספת שהתחילה את דרכה אצל לוק בסון, מילה ג'ובוביץ'. אבל התוצאות הבינונית של הסרט בקופות מרמזות שלא בטוח שהקהל מוכן לקבל אותה עדיין ככוכבת שמובילה בכוחות עצמה סרט אקשן שלם. אז עד שג'ון קמרון לא יגיע להציל את המצב, יש סיכוי שסאלדנה תיאלץ לחזור לעולם תפקידי המשנה ממנו היא מנסה להימלט, ואליו, כפי שמתחיל להסתמן, היא עדיין שייכת.