מדיום-רייר • מה חשבנו על הסרט "קונאן"?

קונאן הברברי היה אחת הדמויות הפופולאריות הראשונות בז'אנר הספרותי שנודע לימים כ"כשפים וחרבות", כגיבורה של סדרת ספרים שנקראה על שמו ויצאה לאור בשנות ה-30 של המאה הקודמת. שמו של קונאן עלה באוב שוב באייטיז, כשהוליווד הבינה שהקהל של אותה העת רוצה גברים שריריים ומשוחים בשמן, שמחסלים בפרצי טסטוסטרון עשרות גברים אחרים.

דמותו של "קונאן הברברי" הוסרט בשנת 1982 על פי תסריט של אוליבר סטון וג'ון מיליוס, ובבימויו של מיליוס. חשוב לא פחות, לתפקיד קונאן נבחר שרירן אוסטרי אלמוני יחסית באותה העת, שתוך שני עשורים ולאחר ניסיון קולנוע עשיר הגיע לתפקיד מושל קליפורניה. הסרט היה להיט אדיר, והזניק את הקריירה ההוליוודית של כוכב הסרט, ארנולד שוורצנגר, למסלול חדש.

עכשיו, בראשית המאה ה-21, זוכה קונאן להחייאה נוספת. אם בשנות השמונים הוליווד הבינה שהקהל רוצה סרטי גברים וסיפקה זאת בהנאה לא מבוטלת, כיום נראה שהוליווד פשוט בבצורת של רעיונות קולנועיים מקוריים, ומסתפקת במיחזור גרסאות תלת-מימד להצלחות ותיקות. לא מזמן זכינו לראות עיבוד תלת-מימד כושל לסרט אייטיז דומה, "התנגשות הטיטאנים", שהשאיר טעם רע מאוד בפה. למרות ש"קונאן" החדש לא נכשל כמו הטיטאנים, ולמרות שהוא מצליח להפגין כמה סצנות מרשימות על המסך, הוא עדיין חיקוי חיוור לריגוש המדמם של הסרט בו כיכב שוורצנגר לפני כמעט 30 שנים.

מרגיש כמו כל סרט אקשן

עלילת הסרט החדש אינה קשורה כלל לסרטים שהופקו בשנות השמונים, ומבוססת באופן רופף מאוד על המקור הספרותי. "קונאן" נפתח בסצנה מרשימה בה נולד תינוק בשדה הקרב בעוד אמו גוססת מדקירת חרב, וממשיך להציג את ילדותו של הגיבור בכפר ברברי נידח. ילדות מאושרת זו נקטעת כאשר צבא פולש מחריב את הכפר וטובח ביושביו, על מנת לזכות בחפץ עתיק ומכושף שנשמר בו. קונאן הילד צופה במות אביו (רון פרלמן), שורד את הטבח, ואנו פוגשים בו שוב כגבר צעיר ושרירי (ג'ייסון מומואה, "משחקי הכס"), ותאב נקמה. כאשר הוא מגלה את זהות המלך שהחריב את כפרו (סטיבן לאנג, "אוואטר") הוא יוצא לנקום בו, ובדרכו הוא פוגש עלמה במצוקה (רייצ'ל ניקולס) שנמלטת מהמלך שרוצה להקריבה להגשמת כישוף אפל במיוחד.

הסרט מבויים ביעילות, ואולי בכך גם טמונה המכשלה שלו. פרט לסצינה הפותחת והמדממת של הסרט, ואולי עוד כמה סצנות מרשימות במהלכו, נראה שהסרט יצא מפס ייצור משומן היטב אך סטנדרטי לחלוטין להפקת סרט אקשן הוליוודי. כמה סצינות קרב, כמה חברים לקרב, קצת רגש, איזה סיפור רומנטי בשביל והבנות - והופה, למסך.

בניגוד לסרט הנוכחי, הסרט המקורי לא היה מושלם, לא לגמרי יעיל, ולעיתים אף מגוחך, אבל היה בו ניצוץ של טירוף. ניצוץ זה עבר כחוט שני לאורך הסרט המקורי כולו, והעניק לו את העוצמה שהפכה אותו להצלחה מיתולוגית שהזניקה את הקריירה של אחד הכוכבים ההוליוודיים האיקוניים הגדולים של הדור האחרון. במסגרת פרוייקט המחזור הנוכחי אין מקום לטירוף, או להגזמות חסרות הבושה כפי שהן גולמו בדמותו המנופחת, אך הכל-כך נכונה לגילום קונאן, של שוורצנגר. אנו נותרים עם סרט אקשן מהנה, אבל כנראה לא משהו שיותיר חותם ויזכה לעיבוד מחודש בעוד 30 שנה.