אין כיוון לירוק • מה חשבנו על "גרין לנטרן"?

המכשול העיקרי עליו צריך "גרין לנטרן" להתגבר, זו העובדה שבניגוד ל"מנים" המפורסמים, איש העכביש, איש העטלף ואיש הסופר - לאף אחד פה בארץ אין מושג ירוק מי הוא. יסלחו לי הלקוחות הקבועים והמחוצ'קנים של שתיים וחצי חנויות תל אביביות, אבל נכון לעכשיו אין באמת קהל לקומיקס בארץ, לפחות לא במספרים משמעותיים.

בודדים יגיעו לקולנוע כי הם גדלו על החוברות. קצת יותר יבואו כי הם אוהבים סרטי אפקטים גדולים, את ראיין ריינולדס או, כמו במקרה שלי, את בלייק לייבלי. רבים יבואו פשוט כי חופש גדול עכשיו, וחם בחוץ, ובאולם יש מזגן. לצערם, גרין לנטרן אינו מצליח להתעלות מעל המגבלה המובנית שלו ולספק להם חוויה בלתי נשכחת שתשלח אותם להמליץ עליו לחבריהם. גיבור-על, עלק.

טייס ניסויים חתיך וחסר אחריות (ריינולדס) זוכה לכוחות-על אחרי שטבעת קסומה בוחרות בו להיות חלק מיחידת עילית של לוחמי חלל אינטר-גלקטיים. הוא זוכה בחליפה צמודה ועששית ירוקה (זה מקור השם), שאם הבנתי נכון תפקידה לטעון את הטבעת באנרגיה הירוקה של כוח הרצון. במקביל והרחק מאוד משם, נערכת מלחמת חורמה קוסמית בין חובבי האנרגיה הירוקה לבין ישות מרושעת שפועלת על כוחה של האנרגיה הצהובה הלא היא הפחד. אה, כן - הטבעת מאפשרת לריינולדס ליצור יש מאין כל כלי נשק או אמצעי הגנה שעולה בדעתו, יכולת שהוא מגייס בשלב ראשון כדי להציל את חייה של חברת ילדות שהיא במקרה גם טייסת עמיתה (לייבלי).

שחור-ירוק בעיניים

הסרט הוא 99 אחוז אפקטים על אחד אחוז עלילה, ואפס אחוז צחוקים. יש פה עיסוק רב במושגים מופשטים כמו אנרגיה, כוח רצון ופחד, ופחות התגשמויות פיזיות (איפה האוטו המגניב של באטמן? קורי העכביש של ספיידי?), לכן מה שמתקבל זה שעתיים של גרפיקה דיגיטלית פסיכדלית, שבשילוב התלת-מימד המיותר עושה בעיקר שחור (ירקרק) בעיניים. ובהעדר חיבור מושרש לגיבור ולסיפור, אי אפשר לקלוט את כל הבדיחות הפנימיות והתגליות המרגשות (אני מדמיין) על הביוגרפיה שלו, וכך מאוד קשה להתרגש מהעלילה הדלה בין כה וכה.

ראיין ריינולדס חוזר לרגעים למוד יחצ"ן המסיבות שלו (לטעמי פסגת הקריירה), אבל לא משנה כמה הוא עבד קשה בחדר הכושר והתחנן מול קברניטי האולפנים, הם עדיין לא היו מסוגלים לתת לו להוביל סרט סופר-הירו לבדו בלי עזרה של עלילת טום קרוז ממוחזרת (העשרים דקות הראשונות זה פשוט "אהבה בשחקים 2011"). לייבלי היא נקודת האור היחידה, שחקנית מעט מוגבלת (היא לא באמת משכנעת בתור אף אחת חוץ מסרינה ואן דר וודסן של "גוסיפ גירל"), אבל נראית חמה אש בתלת-מימד או בדו-מימד, בבלונד או בברונט, זה בכלל לא משנה. על אף הפגיעה באגו הלאומי, חייבים להודות - ליאו עשה יופי של טרייד-אין.

הגיקים לחצו

מי שרוצה להבין את הבעיה עם "גרין לנטרן" ודומיו, לא צריך לחפש יותר רחוק מרשימת הקרדיטים. סרט שנכתב על ידי ועדה (במקרה הזה לא פחות מארבעה תסריטאים) לא יכול להיות באמת טוב. אולפני וורנר שפכו 200 מיליון על ההפקה, ועוד 100 על השיווק. הם שינו קונספט יותר מפעם אחת בעקבות תגובות זועמות של החבר'ה מקומיקון, גיקי-העל, הדיקטטורים של תעשיית סרטי האפקטים. בשלב מוקדם של פיתוח היה דיבור להפוך את זה לקומדיה מודעת לעצמה עם ג'ק בלאק ותסריט של רוברט סמיגל ("אל תתעסקו עם הזוהן"). מבטיח ככל שזה יישמע, הכיוון לא מצא חן בעייני הבלוגרים המשפיעים שפוקדים את כנסי הקומיקס, ונגנז.

גרין לנטרן הוא גיבור מהשורה השנייה של אימפריית DC. באמריקה זה מספיק כדי למשוך לפחות כמה מאות אלפים לקולנוע ולהחזיר את ההשקעה (אפילו הביצועים הצנועים יחסית בקופות הספיקו כדי לשריין סרט המשך, לא עלינו). אבל אני צריך יותר. סרט על גיבור על ש"חומר ירוק" גורם לו להרגיש שהוא יכול לעשות כל מה שעולה לו בראש, ואינו כולל ולו בדיחת סטלנים אחת?! לא תודה.