המנכ"ל מת מצחוק • מה חשבנו על "איך להפטר מהבוס"?

שנת 2011 תיזכר לנצח כשנת הרנסנס לקומדיות למבוגרים. לאחר ההצלחה המפתיעה של "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" לפני כשנתיים, מיהרו המפיקים ההוליוודיים לייצר לו במהירות האפשרית כפילים מרושעים וכרגע אנחנו נמצאים בעיצומה של המתקפה.

זה התחיל עם ההמשכון האובליגטורי ("בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק"), שעשה את הלא ייאמן וניצח ראש בראש בקופות את "קונג פו פנדה 2" המשפחתי, זה המשיך עם "מסיבת רווקות", שעלה לפני שבועיים, ועם "מורה רעה", שיצא כבר בארה"ב ואמור להגיע לארץ בקרוב, וזה קורה השבוע גם עם "איך להיפטר מהבוס". נראה שהמוטו של השנה הוא "Rate It R", ודירוג הצנזורה הידוע לשמצה הזה הפך לאקססורי נחשק ולסוג של סמל סטטוס.

מבין כל הסרטים הללו "איך להיפטר מהבוס", סרטו החדש של סת' גורדון, הוא הדומה ביותר למקור ההשראה שלו (מלבד "עוצרים בבנגקוק" כמובן). זאת, מהסיבה הפשוטה שגם במרכזו עומדים שלושה גברים שהם בעצם ילדים מגודלים, ושהסרט מבוסס על הדינמיקה הקומית ביניהם. אם צריך לייצר הקבל גסה ניתן להגיד שצ'רלי דיי ב"בוסים" מגלם את התפקיד של זאק גליפיאנקיס ב"ווגאס", ג'ייסון סודייקיס את התפקיד של בראדלי קופר, וג'ייסון בייטמן את התפקיד של אד הלמס. ובדיוק כמו בסרט ההוא, גם הפעם זה די מספיק כדי להפוך את הסרט לקומדיה מהנה ומצחיקה, אם כי חסר המרכיב המוקצן שהיה ב"ווגאס" והפך אותו לקצת מקורי יותר.

אחוות גברים טיפוסית

אבל שלא תחשבו שמדובר בסרט סחי ומבויית. נהפוך הוא. כפי ששמו מרמז, "בוסים" עוקב אחר המאמצים של שלושת הגיבורים להיפטר משלושת הבוסים הטורדניים שלהם. בייטמן תקוע שנים באותו התפקיד האפור במשרד גדול ומעוניין לשים קץ לחיי קווין ספייסי, הבוס הפסיכופאט שלו. לדיי, אסיסטנט במרפאת שיניים, נמאס מההטרדה המינית השיטתית מצד הבוס שלו, ג'ניפר אניסטון, עם תיאבון מיני מוגבר. סודייקיס שואף לפטור את עצמו ממנהל מכור לקוק וחובב אורגיות המגולם על ידי קולין פארל. לשלושתם אין שום מושג איך לעשות את זה.

על מנת לקדם את מזימתם מתייעצת השלישייה עם סמכות בנושא, או במילים אחרות, הבן אדם השחור הראשון שהם פוגשים, המגולם על ידי ג'יימי פוקס. פוקס מסביר להם כי עליהם להתחלף ברציחות על מנת למנוע חשדות מיותרים, ומוביל את הגיבורים לשלב הביצוע, שמורכב ממעקבים, תוכניות רצח מופרכות, היתקלויות עם המשטרה, ושאר חוויות קצה.

הסרט כמובן מטופש לחלוטין, אבל בהתחשב במנטליות המפגרת של שלושת הגיבורים זה די מתבקש. בין השלושה סודייקיס הוא הפעיל מינית יותר, בייטמן הוא המיושב יותר ודיי הוא הסיידקיק הקומי, וכשהם ביחד הדברים הרציניים ביותר יכולים תוך שניה להפוך לבדיחה, בעוד זוטות חסרות משמעות מעיפות אותם להתקפי עצבים ילדותיים. העובדה שמלבד העבודה והבילוי עם החברים אין לגיבורים הללו חיים עוזרת לסרט להיות ממוקד. בשום שלב אנחנו לא רואים את הבתים שלהם, הם נפגשים רק בפאב, ומלבד בת זוגו של דיי שחולפת על המסך, ואזכורים של סבתו המנוחה של בייטמן, הם חיים בלימבו קומי של אחוות גברים.

לפחות הבוסים עושים את העבודה

אבל את החלל שמותירים החיים הפרטיים הנעדרים ממלאים יפה מאוד הבוסים המוקצנים, ששלושתם ללא יוצא מן הכלל עושים עבודה מצויינת. ספייסי הוא פקעת עצבים נפיצה במיוחד עם דיקציה מאיימת, אניסטון משתשעשעת באנטי טייפקאסט בתפקיד חולת מין מהגיהנום, ותסרוקת ה"הלוואה וחיסכון" של קולין פארל משלימה את התמונה. ההזדהות עם הרצון של הגיבורים לראות את השלישייה המעוותת הזו בקבר מושלמת.

השורה התחתונה היא שלא מדובר במאסטרפיס אבל בהחלט בבידור קיצי טוב, ובמפגש כיפי למדי עם דור הקומיקאים הזוטרים העכשווי, שעושים עבודה טובה. מה גם שהחוק הבלתי כתוב של הוליווד אומר שאם כרגע אנחנו בעיצומו של טרנד ה-"R Rated", אז כדאי למהר, כי בשנה הבאה אנחנו עומדים לקבל כמות כפולה של קומדיות כאלו - באיכות נמוכה בחצי.