יום האכזבה • מה חשבנו על "הרומנטיקנים"?

"הרומנטיקנים" הוא שם נפלא לסרט. למרבה הצער, הוא לא הולם את הסרט בכיכובה של קייטי הולמס, שעלה בשם זה בבתי הקולנוע בסוף השבוע האחרון. "המאכזבים" היה עשוי להלום אותו יותר, או אולי "הפלצנים". מדובר בקומדיה הרומנטית שעל סף החתונה, בה המתח העיקרי נובע מהשאלה האם האהבה תנצח, או שהעסק יתפרק רגע לפני הסוף. את סיום העלילה לא נחשוף בפניכם, אבל נוכל לגלות שרוב הסיכויים הם שסבלנות הקהל תפקע הרבה לפני הסצנה האחרונה.

במרכז עלילת הסרט ניצב טקס חתונת הקרב ובא של טום (ג'וש דומל) ולילה (אנה פאקין). הזוג היה בעברו חלק משביעיית חברים שהתגבשה בהארווארד, אחת מאוניברסיטאות הצמרת של ארה"ב, ובין חבריהם גם לאורה (קייטי הולמס) המיועדת להיות שושבינתה של הכלה. שבעיית החברים נפגשים מחדש לפני החתונה, לאחר שנים בהם לא התראו, ומשתתפים בחזרה המסורתית לקראת הטקס, בהתאם לכל כללי הטקס של האליטה העשירה והמשועממת של אמריקה.

עלילה של תסריטאי מתחיל

עם זאת, לאורה הייתה בעבר יריבתה הרומנטית של לילה על ליבו של טום, והמפגש המחודש בינה ובינם לקראת החתונה, בתוספת מנה גדושה של אלכוהול, מצית מחדש את היריבות הישנה, ומאיים להפר את הסדר ואת החתונה. הדמות הראשית בסרט, לאורה (הולמס), מתוארת באופן סימפטי למדי. עם זאת, היא הדמות היחידה שקרובה להיות בעלת נפח, וללא תמיכה מדמויות המשנה המרובות, לא מצליחה להמריא בעצמה.

יתר הדמויות, ובראשן החתן והכלה, מזכירות קריקטורות הרבה יותר מדמויות קולנועיות משמעותיות. החתן הרכרוכי, הכלה הביצ'ית, החותנת המפלצתית והחברים הסרקסטיים כמו נלקחו ממאגר הדמויות לתסריטאי המתחיל. הסרט מבוסס על ספר בעל אותו שם שזכה להצלחה ולהערכה, ולאור זאת ניתן לשער כי העיבוד הקולנועי רידד אותו - ובעיקר את דמויות המשנה הרבות, כפי שקורה לעיתים קרובות בתרגום לא מוצלח בין האמנויות.

התסריט בעייתי גם במובנים אחרים. הטון לא אחיד בסצנות רבות, והקצב לא ברור לקראת סופו. גם במחלקת הבימוי (גאלט נידהופר, שגם כתבה את הרומן ועיבדה את התסריט) אין הצטיינות מרובה. הסרט גולש לעיתים קרובות למלודרמה מביכה, וחסר את הדקויות ההכרחיות לסיפור משולש רומנטי בעל ערך, וכל זאת בליווי מוזיקלי דביק וקלישאי. למרות כמה סצנות קומיות מוצלחות, הסרט בכללותו חסר חן, ולא פוגע במטרה.