העץ הנדיב • "עץ החיים" פוגע

זה לקח לא מעט זמן, אבל היה שווה את זה - "עץ החיים" הוא פרוייקט חייו של טראנס מאליק. הבמאי הפואטי, שכל סרטיו עוסקים בחיבור בין אדם לטבע ודרך כך בטבע האנושי עצמו, הצליח סוף סוף להביא לאקרנים את היצירה שרודפת אותו כבר 30 שנה.

מאליק הוא מהבולטים של במאי שנות ה-70, למרות שבעשור זה הוא עשה רק שני סרטים: "שביל הזעם" מ-1973 עם מרטין שין וסיסי ספייסק כזוג מאהבים שרוצחים ביחד את כל עולמם, ו-"ימים ברקיע" מ-78' עם הפועל חסר המוסר ריצ'ארד גיר, שמנסה לשטות בבעל החווה סם שפרד. "ימים ברקיע" הוא סרט שצולם כמעט כולו בשדות חיטה בשעה שאחרי הזריחה והשעה שלפני השקיעה - שעת הקסם. זה לא משאיר הרבה זמן לעבוד ואכן עברו שלוש שנים מתחילת הצילומים ועד שהסרט יצא לאקרנים. עברו 20 שנה עד שהבמאי עשה סרט נוסף - "הקו האדום" מ-1998, עם ניק נולטה כאדמירל אמריקאי בדרום מזרח אסיה של מלחמת העולם ה-2.

צמח מתוך האפר

הדרך הארוכה היא בת לוויותו הנאמנה של מאליק, שהגה את הרעיון ל"עץ החיים" כבר בסוף שנות ה-70. הסרט התחיל כפרוייקט בשם "Q" באולפני פאראמאונט, אשר היה אמור לחקור את מקורות החיים על כדור הארץ. בזמן קדם-ההפקה מאליק עבר לפאריז ונעלם מעין הציבור. התסריט ל-"Q" מעולם לא הושלם והפרוייקט נזנח.

מתוך האפר של פרוייקט זה צמח "עץ החיים" - יצירה אפית בעלת מימדי ענק אבל גם כזו שהיא אישית מאוד. הסיפור עוסק בקשר שבן אב לבנו; בראד פיט הוא האבא הקשוח וקשה העורף בשנות ה-50 ושון פן משחק את בנו הבכור - נשמה אבודה בעולם המודרני. בתוך תבנית סיפור זו הסרט משלב באלגנטיות מרשימה צילומים שמתארים את החיים המוקדמים על כוכב הלכת שלנו (בין השאר, תאמינו או לא, יש דינוזאורים בסרט).

לצילום בסרט מגיעה פסקה משלו. מאליק והצלם עימנואל לוביצקי, שצילמו יחד גם את "העולם החדש" מ-2005 (לוביצקי אף צילם את "הילדים של מחר" הנהדר מ-2006), בנו פאזל אדיר של חומרים ויזואלים מרהיבים שמורכבים גם מכוחות הטבע השונים וגם מחיי היום-יום של הבן הבכור ואחיו. לוביצקי משכיל לשלב מצלמת כתף חופשיה ברבים מקטעי הילדות, שבשילוב עם תאורה מהשמש, טבעית ורכה, יוצרים תחושה של זיכרון, של משהו מהעבר שתמיד יזוכך דרך עיני הזמן.

הסרט מצטיין גם בשילוב של אפקטים מיוחדים יחד עם הצילומים החיים. יש מספר ניכר של שוטים בסרט שמורכבים בעיקר או אך ורק מאנימציה תלת מימדית. לא פחות מחמישה עורכים עמלו על החיבור הזה בין זכרונות מפרבר טקסני מרוחק, נופי טבע בראשיתיים ואיש בודד בעיר גדולה לאורך חמשת שנות ההפקה.

לא אחיד, אך שווה טיפוס

יכול להיות שזה לקח כל כך הרבה זמן כי הסרט הוא ארוך - שעתיים ועשרים שאינן אחידות ברמתן יחלפו עד שתצאו מהאולם הממוזג. יש בסרט קטעים בהם לא ברור מה הבמאי רוצה מאיתנו, מדוע הסצנה הזאת נשארה בסרט ואיך הכל מתחבר. נראה שהרבה מהרעיונות של הסרט הבשילו רק בחדר העריכה, ואכן דיווחים מאנשי הפקה שונים אומרים שמאליק עבד בלי תסריט, אלא עם ערמה של מחברות מלאות בתיאורי סצנות וקונספטים שונים. עם זאת, וזה חשוב, יש ביצירה זו לא מעט רגעים יקרים שחלקם אפילו מגיעים לציון 10 נכסף ונדיר כל כך.

ניכר שלמישהו היה מאוד אכפת מהסרט והוא עבד קשה כדי שגם לצופה יהיה אכפת. אין אף במאי אחר בממלכת הסרטים עתירי התקציב שאפילו מנסה לעשות את מה שמאליק עושה, מה שהופך את הזוכה הטרי בפסטיבל קאן לייחודי, ככל הנראה חד פעמי, ומכניס את הסרט לרשימת הסרטים שחייבים לראות. זה סרט שהוא לחלוטין למיטיבי לכת ואם אתם אוהבים את הקולנוע שלכם אחר, מאתגר וכזה שרוצה יותר מעצמו ומכם, אתם חייבים לתת איזה טיפוס על "עץ החיים".