לא הכה שורש • טרנס מאליק כבר לא פוגע
אחרי שסרטו האחרון, "עץ החיים", זכה לקריאות בוז בפסטיבל קאן, אפשר כבר לסכם: הלך הפלא, נשאר הילד, וטרנס מאליק הוא עדיין הרבה דברים, אבל במאי מחונן הוא לא אחד מהם
בין שלל הדיווחים שהגיעו מפסטיבל קאן השנה בלט אייטם אחד מעל כולם ברמת העניין שהוא עורר. בפרמיירת הסרט "עץ החיים", של הבמאי טרנס מאליק, נשמעו מכיוון הקהל זעקות "בוז". כל מי שמכיר את ההווי של הפסטיבל הצרפתי יודע כי כבר היו דברים מעולם. המבקרים המבקרים בפסטיבל ידועים בקולניותם חסרת הבושה, וזו לא הפעם הראשונה שסרט של במאי ידוע שם זוכה למקלחת של תגובות צוננות. ובכל זאת, במקרה של טרנס מאליק, מדובר באירוע קצת יותר משמעותי. מאליק הוא הדוגמא הקלאסית לבמאי גאון שמחלק את מתנותיו בקמצנות, ועובד על כל סרט שנים רבות, ולעיתים אף עשורים. עם קצב עבודה כזה, הציפיות גבוהות יותר, והאכזבות מרות במיוחד.
מאליק, שנולד בטקסס בשנת 1943, התחיל את דרכו כאקדמאי, ולימד פילוסופיה כשהוא התחיל לשפץ תסריטים עבור סרטים הוליוודיים. בין התסריטים שעברו תחת ידו ניתן למנות את "הארי המזוהם" ואת "סקס, אהבה ורוקנרול". סרטו הראשון כבמאי היה "שביל הזעם" (1973), המתאר מסע רציחות של שני בני נוער מבולבלים אותם גילמו סיסי ספייסק ומרטין שין. האלימות, הביקורתיות, והתחושה הלא מתפשרת של הסרט, כמו גם הויזואליות הווירטואזית שלו, הפכו את הסרט לסרט פולחן שהשפיע על לא מעט במאים לעתיד.
העולם ציפה, מאליק סיפק
זה היה השלב בו התחיל מאליק לקחת את הזמן. על סרטו הבא, "ימים ברקיע" (1978), הוא עבד כחמש שנים. אבל התוצאה הצדיקה את הציפייה. הסרט, בו כיכב ריצ'רד גיר, התרחש בחווה טקסנית בתחילת המאה, והכיל סצנה עוצרת נשימה של מתקפת ארבה. השפה הקולנועית המתקדמת של הסרט, שהורכבה מדימויים ויזואליים חזקים, כמו גם הטכניקה הנאראטיבית הלא שגרתית שלו, היכו גלים, והוא זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן. הסרט זכה גם באוסקר על הצילום.
לאחר ההצלחה של "ימים ברקיע" ו "שביל הזעם" חיכה עולם הקולנוע כולו לפרוייקט הבא של מאליק, אבל מאליק לא מיהר לשום מקום, בלשון המעטה. עשרים שנה עברו עד שמאליק הועיל בטובו לייצר סרט חדש. אבל למרות ההמתנה, ועומס הציפיות שהיא יצרה, כשעלה לאקרנים סרט המלחמה המונומנטלי "הקו האדום" (1998), איש לא התאכזב.
בשלב זה כבר היה למאליק מוניטין של עילוי, וההוכחה לכך היא רשימת השחקנים המכובדת אותה הוא הצליח לגייס לטובת הסרט, שכללה את שון פן, אדריאן ברודי, ג'ורג' קלוני, ג'ון קיוזק, וודי הרלסון, ניק נולטה וג'ון טרבולטה. אבל הקאסט היה רק בונוס בסרט שהוכתר על ידי המבקרים כיצירת מופת. הצילום, התסריט וסצנות הלחימה הבלתי נשכחות, הפכו את הסרט הזה לקלאסיקה מידית. הסרט קצת גנב את ההצגה ל"להציל את טוראי ריאן", שיצא כמה חודשים לפני כן.
עם השנים סיגל לעצמו מאליק מניירות של במאי כוכב אקצנטרי משהו. הוא מסרב להתראיין והחוזים שלו כוללים דרך קבע סעיף לפיו אין להשתמש בתמונות שלו לצרכי קידום הסרטים. למעשה אחת ההפתעות של פסטיבל קאן האחרון היתה היעדרותו של מאליק מן הפרמיירה של סרטו. בראד פיט, שמככב בסרט החדש, הסביר לתקשורת כי מאליק מעדיף לעסוק בעשיית סרטים, ולא בקידום המכירות שלהם. אבל במקרה של "עץ החיים", נדמה כי גם אם הוא היה יושב בשורה הראשונה זה לא היה עוזר במיוחד.
קולנוע שאף אחד אינו מבין
הסרט החדש, בו מככבים בראד פיט ושון פן, מתרחש בעיירה בטקסס בה גדל מאליק, ועוסק בהתבגרותו של נער בצל ההשפעות המנוגדות של שני הוריו, מנקודת מבטו של הילד כאדם בוגר. "זוהי עבודתו של אדם שאיבד את הקשר עם המציאות, אבל עדיין מנסה להגיע להבנה כלשהי של עצמו" כתב ווסלי מוריס מה "בוסטון גלוב" על הסרט. "רק הזמן יגיד אם מדובר ביצירת מופת שהקדימה את זמנה או בגחמה מוגזמת ומרוכזת בעצמה, אבל אני מהמר על האופציה השניה", כתב דיימון ווייס מ "אמפייר". שתי הביקורות הללו משקפות את התגובות להן זוכה "עץ החיים".
האם מאליק איבד את זה סופית? האם שנים במעמד של גאון הפכו אותו למגלומן חסר תקנה? אולי. ואולי באמת אף אחד לא מבין את הקולנוע המתקדם והאוונגרדי שלו, ועוד עשר שנים הסרט יהפוך קאנוני, כמו שאר הסרטים בפילמוגראפיה הקצרה ורבת ההשפעה של מאליק. בכל מקרה הסרט מוקרן מהיום גם אצלנו, כך שמי שמעוניין לגבש דעה משל עצמו ולהצטרף לוויכוח החם של השנה, מוזמן לעשות זאת. בין אם הוא יאהב את הסרט ובין אם הוא ישנא אותו, הוא לא יהיה לבד.