בדיחה פנימית • מה חשבנו על "ברוכים הבאים למכס"?

עד כמה הקולנוע הוא מדיום בינלאומי, ועד כמה הוא עניין מקומי? מצד אחד, ישנם סרטים כמו סרטי הצוענים של אמיר קוסטריצה ("שעת הצוענים", "חתול שחור, חתול לבן") או המלודרמות הספרדיות של פדרו אלמודובר ("דבר אליה", "הכל אודות אמא") שזוכים להצלחה בינלאומית מסחררת. מצד שני, קשה לתאר את "צ'ארלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר" מוקרנים בפני קהל זר וזוכים להצלחה ההיסטרית לה זכו בישראל.

לעיתים ניואנסים הנוגעים להבדלים עדתיים או להבדלי מבטא שלדובר השפה אומרים המון, נופלים על אוזן ערלה בקרב קהל זר. הקומדיות של הבמאי האמריקני השחור טיילר פרי, למשל, מצליחות מאוד בקרב הקהל האמריקני השחור, אך כמעט ולא נצפות על ידי קהלים אחרים. באופן דומה, ישנן קומדיות מקומיות רבות בעולם שמצליחות מאוד בארצן, אך לא חוצות את גבולות המדינה בה נוצרו. "ברוכים הבאים למכס", קומדיה חדשה של דני בון, הקומיקאי הצרפתי המצליח ביותר בעשור האחרון (בעיקר בקרב הקהל הצרפתי), אמנם חצתה את המכס והגיעה לישראל, אך במידה רבה היא דווקא קומדיה צרפתית מקומית.

עלילת "ברוכים הבאים למכס" מתרחשת בתחילת שנות התשעים, תקופה בה הגבולות הלאומיים בין ארצות אירופאיות החלו להיפתח בעקבות הקמת האיחוד האירופאי. עם זאת, הגבולות התרבותיים לא כל כך גמישים, ותהום עמוקה עודנה מפרידה בין הצרפתים לבלגים. אלו שני עמים שכנים שברובם דוברים את אותה השפה (במבטאים שונים, כמובן), אך בזים זה לזה בלהט. גיבורי הסרט הם שני פקידי מכס, צרפתי ובלגי (דני בון ובנואה פולוורד), שרגילים להיות משני צידיו של גבול ברור ובטוח, אך נאלצים לשתף פעולה לאחר הקמת האיחוד, במסגרת כח שיטור מיוחד נגד הברחות.

משחקי המלים אובדים בתרגום

סביר להניח שדוברי צרפתית שמעורים בהבדלים ובסטריאוטיפים המרובים שקיימים על גבול בלגיה צרפת ייהנו מהסרט עד תום. עם זאת, צופה ישראלי ממוצע שאינו דובר את השפה (עבדכם הנאמן, למשל), עלול למצוא את עצמו תוהה על מה המהומה. אמנם יש בסרט קטעים לא מעטים של קומדיה פיזית או מצבים קומיים שחוצים גבולות תרבות ושפה, ואלו מצליחים להצחיק גם בישראל הנידחת, אך לעומתם יש קטעים מרובים בהם ניכר כי ההומור נובע מהשפה והמבטא, או ממשחקי מילים הנוגעים להם, ואלו נידונים לאבוד בתרגום.

סביר להניח שמסיבות אלו "ברוכים הבאים למכס" לא מופץ ברוב העולם, אלא בעיקר בצרפת ובארצות הדוברות צרפתית. ניתן להניח שהוא מופץ בישראל לאור הקהילה הגדולה של עולים מצרפת שחיים בארץ, ובוודאי מסמפטים את דני בון כפליים בשל הגיור אותו עבר לפני כמה שנים לרגל נישואיו לבחירת לבו היהודיה, יעל בון. אם אתם שייכים לקהילה זו, בוודאי תהינו מהסרט הנאה שלמה. אם אינכם דוברים צרפתית תוכלו ליהנות גם כן, אך תצטרכו להתמודד עם שפע של בדיחות הכוללות בתוכם מאכלים כמו וופלים בלגיים או גבינת קממבר, ולא להבין מה כל כך משעשע בהם.