ג'ורג' החמישים • חמש זוויות על ג'ורג' קלוני

ג'ורג' קלוני כבר לא ילד. מי שנחשב לכוכב השרמנטי ביותר של תעשיית הבידור וגם לאחד מהשחקנים המוערכים, הערכיים והמעורבים שבה, חוגג היום חמישים אביבים של שובבות המהולה היטב בקלאסה הוליוודית א-לה גרנט. אין הרבה שלא ידוע על קלוני, אבל לרגל המאורע החגיגי והתבגרותו מלאת הסטייל של הילד הנצחי של הוליווד חילקנו את 50 שנותיו המהממות של קלוני על כדור הארץ לחמישה היבטים שונים, שביחד מרכיבים את אחת הדמויות המרתקות ביותר בתרבות הסלבס של ימינו:

1. שחקן הטלוויזיה הנאבק

קלוני נולד לתוך משפחת שואוביז כך שהיה כמעט ברור שהחיידק ידבק גם בו - למרות שבנעוריו היה תלמיד וספורטאי מצטיין ואף שקל קריירה בפוטבול. אביו היה קריין חדשות ועיתונאי מוערך ודודתו היא הזמרת האגדית רוזמרי קלוני - אבל למרות כל הקונקשנס, ג'ורג' דשדש תקופה די ארוכה בתפקידי אורח בטלוויזיה שהיו רחוקים מלהזניק את הקריירה שלו לרמה אליה שאף. "עובדות החיים", "בנות הזהב" והרימייק הטלוויזיוני הפתטי ל"תראו מי שמדבר" היו רק חלק מהחלטורות שג'ורג' התבזה בהן וגם תפקידים משמעותיים יותר ב"רוזאן" וב"אחיות" הפכו אותו ללא יותר מעוד פנים יפות שמרצדות על המסך הקטן ודמותן נכתבת אל מחוץ לעלילה כשמסיימים להשתמש בה. כל מה שג'ורג'י בוי היה צריך זה חלוק לבן, סטטוסקופ ותספורת נוסטלגית של יוליוס קיסר על מנת להפוך מ"הבחור ההוא מהסדרה ההיא" ל"דוקטור דאג רוס". קלוני החל לשחק את רופא הילדים השרמנטי וההורס ב-ER ב-94' וחייו תפסו כיוון אחר לחלוטין. לא עוד אודישנים לפיילוטים מביכים ותפקידים של פרק ורבע. גוד ביי אלמוניות, הלו הוליווד.

2. כוכב הקולנוע הנערץ

האיכויות של קלוני תמיד היו שם, אבל ב-ER הן הגיעו לידי ביטוי ומיצוי מושלמים. בשלב מוקדם מאוד היה ברור שהטלוויזיה קצת קטנה על קלוני ושברור כשמש שהוא לא יסיים את ימיו בסקראבס. דווקא את תפקיד החלומות של כל שחקן הוליוודי, קיבל קלוני כשעוד היה בסדרה. הוא נבחר להחליף את ואל קילמר בתפקיד באטמן בסרט "באטמן ורובין" שהיה פלופ מסחרי יחסי אבל כשלון ענק עוד יותר בקרב המבקרים. קלוני עצמו אמר על הסרט שמדובר ב"בזבוז של המון כסף". לאחר הפאשלה הזו, היו ספקות רציניים לגבי עתידו של מי שלא הצליח למלא כיאות את חליפת איש העטלף ורבים תהו אם הפיאסקו הזה יתקע את קלוני בחדר המיון לנצח. ג'ורג' לא אמר נואש ואחרי חמש עונות הוא עזב סופית את ER (למרות שתמיד שמר לה חסד נעורים וחזר לקמאו ולהופעת אורח) ופצח בקריירה קולנועית מגוונת מאין כמותה. הוא גם השכיל לרכוש את החברים הנכונים בהוליווד (בראד פיט, סטיבן סודרברג) ואת הטייטל "מובי-סטאר" החל להרוויח רק אחרי שעזב עם סרטים כמו "שלושה מלכים", "אחי, איפה אתה", "הסערה המושלמת". מה שקיבע אותו סופית ככוכב-על בקרב הצופים והמבקרים היה הסרט "אושן 11" שהפך להצלחה קופתית עצומה, הניב שני המשכונים ומיצב את קלוני (שהתפקיד האולד-סקולי של דני אושן היה תפור עליו) בצמרת האיי-ליסטרים. מאז הוא בוחר פרויקטים בקפידה, עושה סרטים בעלי מצפון חברתי כמו "מייקל קלייטון" ו"סוריאנה" (שהביא לו את אוסקר המשנה) ומשמש כ-Leading Man המורכב והרגיש בסרטים כמו "תלוי באוויר".

3. היוצר הפורה

כמו כל כוכב אמיתי, קלוני לא הסתפק כמובן בלהיות זה שמקרייןה את הטקסט וכשהתנאים הבשילו, הוא החל גם לביים. ב-2002 הוא ערך את בכורת הבימוי שלו עם הסרט המסקרן "וידויים של מוח מסוכן", אדפטציה לאוטוביוגרפיה המסקרנת של צ'אק באריס. הסרט אמנם לא הפך ללהיט רווחי, אבל התוצאה הייתה מסוגננת ומפתיעה וקלוני - הבמאי - זכה לשבחים על הספתח. הפרויקט הבא שלו היה "לילה טוב ובהצלחה" אותו הפיק וביים ובו גם כיכב, על ה"מלחמה" הוורבלית הידועה בין מגיש החדשות המיתולוגי אדוארד. ר מורו לבין הסנטור הידוע לשמצה, ג'וזף מקארת'י. הסרט קיבל שבחים מקיר לקיר וזכה להצלחה קופתית נאה וקלוני הוכיח שהוא יודע לעבוד היטב עם חומרים רציניים, פוליטיים, היסטוריים אפילו. העיסוק בהיסטוריה אמריקאית היה מה מה שהוביל אותו לסרט השלישי שביים והפיק, "Leatherheads", המגולל את ימיו הראשונים של ענף הפוטבול בשנות ה-20. לא זו בלבד שהסרט כשל, קלוני הפך למאוד לא פופולרי בעקבות דרישתו לקבל קרדיט כתיבה למרות שתרם רק לשתי סצנות בסרט, בעוד דאנקן ברנטלי וריק ריילי, התסריטאים הראשיים, עבדו על הפרויקט במשך 17 שנים. בהצבעת בוררות בגילדת התסריטאים של אמריקה, קלוני הפסיד ואף החליט להתפטר מהגילדה בעקבות ההחלטה. לכוכבים בקנה המידה שלו, כך נראה, קשה להפסיד בכבוד.

4. הפעיל ההומניטרי והפוליטי

קלוני (ויסלח לנו שון פן) הוא ככל הנראה הכוכב ההוליוודי הפעיל ביותר כיום למען מטרות הומניטריות. הוא הפך את המשבר בדארפור לפרויקט חייו והוא פועל ללא לאות כבר שנים על מנת להביא את התמונות משם אל מקבלי ההחלטות ואל הקהל הרחב. הוא מבקר בצ'אד ובסודן באופן תדיר, הוא נפגש עם מנהיגים ברחבי העולם בבקשה לעזרתם בהקלת סבלם של תושבי דארפור ואף נאם בנושא בפני מועצת הביטחון של האומות המאוחדות והפיק סרט תיעודי המתאר את אחד ממסעותיו לשם. הוא, ביחד עם מאט דיימון, דון צ'ידל ובראד פיט (כולם מחבורת "אושן") חבר בארגון Not On Our Watch שמטרתו למנוע אסונות הומניטאריים רחבי היקף דוגמת רצח העם בדארפור. באסונות ה-11 בספטמבר, הצונאמי באסיה ורעש האדמה בהאיטי, קלוני היה בין הראשונים, אם לא הראשון, להתארגן במהירות הבזק על טלתרום עתיר כוכבים.  החל מינואר 2008 הוא משמש כשליח שלום מטעם האו"ם, ורבים היו רוצים לראות אותו רץ מתישהו למשרה פוליטית. הוא מצדו אומר: "עשיתי יותר מדי סמים ושכבתי עם יותר מדי נשים. לא חייתי את החיים שלי בדרך הנכונה לפוליטיקה".

5. הרווק הנצחי וסמל הסקס

קלוני נבחר פעמיים על ידי מגזין "פיפל" לגבר הסקסי בעולם, ולמרות שרבים חושבים שהוא רווק מושבע, פשפוש קל בביוגרפיה שלו מעלה שהיה נשוי לשחקנית טליה בלזם בתחילת שנות התשעים למשך ארבע שנים. קלוני החליט אחר כך שהוא ומוסד הנישואים ייפרדו כידידים ומאז הוא חלק את יצועו עם כמה נשים יפות מאוד אבל מעולם לא הייתה זו קולגה מהוליווד. כנראה שג'ורג' אוהב כשהן בצילו. בתחילת העשור הייתה לו מערכת יחסים לא יציבה עם הדוגמנית והמגישה הבריטית ליסה סנודן ואחרי חמש שנים של און ואוף הוא חתך גם את הקשר הזה. ב-2007 פגש את שרה לארסון הצעירה ממנו ב-17 שנים כשהייתה מלצרית קוקטייל בווגאס. השניים יצאו שנה אבל ג'ורג' השתעמם גם ממנה. בינתיים, מי שמצליחה להחזיק מעמד היטב בליבו של ג'ורג' היא אליזבטה קנליס, דוגמנית, מגישה ושחקנית איטלקיה שגם היא צעירה ממנו ב-17 שנים. טבעת, אליזבטה כנראה לא תקבל, אבל עושה רושם שנכון לעכשיו לפחות, היא האחת. סורי בנות.