נולד לצעוק • על הקריירה הקולנועית של ווס קרייבן

היום עולה בבתי הקולנוע "צעקה 4", אז החלטנו להכיר לכם ממש מקרוב את מלך סרטי האימה של הוליווד. דני סגל עוצם עיניים

ווס קרייבן
ווס קרייבן | צילום: אימג בנק / Getty Images

בשנת 1972, עלה על האקרנים בארה"ב סרט אימה דל תקציב בשם "הבית האחרון משמאל", המתאר את ההתעללות השיטתית של חבורת דגנרטים וולגרים בשתי בחורות שנופלות תחת ידיהם. הסרט כלל סצנות אונס, סצנות רצח, ואינספור דרכי התעללות מקוריות. זו היתה יריית הפתיחה המדממת של הקריירה המפוארת של ווס קרייבן, האיש שאחראי לשניים מהפרנצ'ייזים המצליחים ביותר בהיסטוריה של הז'אנר, סרטי "סיוט ברחוב אלם" וסרטי "הצעקה". כיצד הפך הבמאי של "הבית האחרון משמאל", סרט אימה שנוי במחלוקת, קיצוני, שהיה מוחרם תקופה ארוכה, לבמאי סרטי אימה לכל המשפחה כמו "צעקה 4" שעולה על האקרנים השבוע? ומדוע זכה דווקא קרייבן לתואר "מלך האימה"?

 

קרייבן, שנולד בשנת 1939 בקליבלנד, התחיל את דרכו כאקדמאי, והספיק ללמד אנגלית באוניברסיטה ואף לעבוד כנהג מונית לפני שמצא עבודה כעורך סאונד בחברת פוסט פרודקשן. לאימה הוא הגיע דרך חברו הטוב שון קאנינגהם, לימים במאי הסרט "יום שישי ה-13", שהעסיק את קרייבן כעורך בסרט אימה בשם "Together" מ-1971 אותו ביים. ההצלחה היחסית של הסרט דרבנה את חברת ההפקה לתת לצמד קרייבן קאנינגהם קצת יותר כסף, כתשעים אלף דולר, על מנת לייצר סרט דומה. התוצאה היתה "הבית האחרון משמאל", בו שימש קאנינגהם כמפיק, וקרייבן כבמאי. משעשע לחשוב שהיוצרים של שני האייקונים הגדולים ביותר של האימה האייטיזית, פרדי קרוגר, וג'ייסון וורהיס, שהתחרו במשך שנים על לבותיהם של הצופים, התחילו את דרכם בעבודה משותפת.

ממשיך עם הקיצוניות האלימה

גם סרטו השני של קרייבן, "גבעות הפחד" (1977), היה קיצוני ואלים, ועסק בבני משפחה תמימה המותקפים על ידי קבוצת קניבלים מעוותים ופרימיטיבים במדבר. הסרט היה הצלחה יחסית, והניב שני המשכונים ורימייק, אותו ביים אלכסנדר אג'ה הצרפתי ("פירנה 3D"). גם "גבעות הפחד" וגם "הבית האחרון משמאל" הפכו לסרטי פולחן, ויש לא מעט מעריצי קרייבן שמתייחסים אליהם כאל עליונים על סרטיו המאוחרים וה"מעודנים" יותר.

 

לאחר שביים את "Stranger In Our House" מ-1978, סרט טלוויזיה בכיכובה של לינדה בלייר ("מגרש השדים"), שעסק בביקור של קרובת משפחה חובבת וודו בבית משפחה אמריקנית ממוצעת, וסרט קולנוע נוסף מ-1981 בשם "Deadly Blessing", בכיכובה של שרון סטון הצעירה, בו פקדה שרשרת רציחות מושבת איימיש שקטה, קנה לעצמו קרייבן שם במעגל האימה. אבל כדי להשיג תקציבים גדולים יותר היה צריך קרייבן להוכיח כי הוא מסוגל להתמודד עם הפקות מורכבות יותר, והאדפטציה שלו שיצאה ב-1982 ל"Swamp Thing", חוברת קומיקס רבת השפעה של חברת DC, נועדה לעשות בדיוק את זה.

הבית שפרדי בנה

אבל הסרט עמוס האפקטים ורווי האקשן לא עזר לווס קרייבן כשהוא ניסה להשיג מימון לתסריט הבא שלו, "סיוט ברחוב אלם". באופן אירוני, דווקא אולפני דיסני היו הראשונים שהביעו עניין בתסריט, אבל לבקשה שלהם לצמצם את רמת האלימות על מנת שהסרט יוכל להתאים לילדים לא היה שום קשר לשאיפות של קרייבן, והוא המשיך הלאה. בסופו של דבר היתה זו דווקא חברת הפצה בשם "ניו ליין" שבחרה בתסריט להיות הסרט הראשון שיופק על ידי החברה. עד היום במסדרונות ניו ליין, שהפכה מאז לאחת מחברות ההפקה המרכזיות התעשייה האמריקנית, נהוג לכנות את החברה בשם "הבית שפרדי בנה".

 

"סיוט ברחוב אלם" (1984) היה היצירה האישית ביותר של קרייבן. דמותו של פרדי קרוגר היתה מבוססת על שיכור שהציץ לילה אחד דרך חלונו של קרייבן הילד, ונחרט בזיכרונו כסמן לאימה ולפחד. שמו של קרוגר היה למעשה שמו של בריון שנהג להתעלל בקרייבן בצעירותו. הסיפור עצמו, העוסק בבני נוער שנרצחים בשנתם על ידי דמות המופיעה בחלומותיהם, לקוח מסדרת כתבות שקרייבן קרא בצעירותו על גברים הלומי קרב שמסרבים לישון בעקבות סיוטים ולבסוף מתים בשנתם.

מקפיץ את לחץ הדם של הצופים

כשיצא הסרט לאקרנים הוא היה להיט מיידי, ויותר מזה. "סיוט ברחוב אלם" היה אחד מאותם רגעים נדירים בהם המבקרים והקהלים תמימי דעים. סיפור האימה אותו טווה קרייבן הקפיץ את לחץ הדם של הצופים, ואף שעשע אותם ביצירתיות ובאפקטים המיוחדים, אבל התאים גם למבקרי קולנוע, שהיללו את הדרך בה נפרץ בסרט הגבול ביו מציאות לחלום. רבים ראו בסרט גם ביקורת על התרבות הפרברית האמריקנית, ועל הרקבון שקיים בה מתחת לפני השטח.

 

קרייבן לא תכנן לצלם סיקוול. מתוך הוקרת התודה שהוא חש לחברת "ניו ליין", הוא הסכים לשינוי קטן שהם הוסיפו לסוף התסריט, שהופך את האפשרות של סיקוול להגיונית יותר, אבל גם לאחר שההצלחה האדירה של הסרט הובילה להחלטה צלם המשכון, קרייבן בחר שלא להשתתף בו, והשקיע את מרצו דווקא בסיקוול לסרט ישן שלו, "גבעות הפחד 2" (1985), שהפך לסרט שקרייבן מצטער עד היום שהיה מעורב בו. קרייבן ביים עוד שני סרטי טלוויזיה ואת סרט הקולנוע "Deadly Friend" מ-1986, לפני שחזר לרחוב אלם, על מנת לכתוב ולהפיק את "לוחמי החלומות" (1987), ההמשכון השלישי.

יריית הפתיחה לשנות התשעים

אבל היה זה דווקא ההמשכון השביעי בסדרה, "Wes Craven's New Nightmare" מ-1994, שהיה מנותק משאר הסרטים מבחינה עלילתית, בו התחיל קרייבן להפגין תחכום רב יותר, ורבים רואים בו הקדמה לפרוייקט המסיבי הבא של קרייבן, סדרת סרטי "צעקה". בסרט עולם המציאות ועולם הפיקציה של סדרת סרטי "סיוט ברחוב אלם" מתערבבים, ופרדי מתקיף את יוצרי הסרטים עצמם. הסרט הכיל אינספור בדיחות פנימיות ורגעים אינטרטקסטואליים, והיה יריית פתיחה לשנות התשעים על המודעות עצמית והפוסט מודרניזם שלהן.

 

ואין סרטי אימה יותר מודעים לעצמם מסרטי "הצעקה". ב"הצעקה" יצר קרייבן למעשה את הפרודייה האולטימטיבית על ז'אנר סרטי הסלאשר, שהוא עצמו היה אחד הארכיטקטים של היווצרו. גוסטפייס, הרוצח בעל מסכת רוח הרפאים, הוא בכל סרט אדם אחר שפועל באופן מושלם על פי חוקי סרטי האימה. הסצנה המפורסמת ביותר בסרט היא הסצנה בה אחת הדמויות מסבירה לדמויות האחרות את חוקי הז'אנר, ובדיוק מה צריך לעשות או לא לעשות על מנת לשרוד כל אחד מההמשכונים. ויחד עם אינספור קריצות וציטוטים נוספים, הסרט הזה עשה לסרטי האימה מה שטרנטינו עשה לסרטי הפשע, הפך אותם לפסטיש חסר מעצורים של ההיסטוריה של הז'אנר, מבלי לוותר על האימה האפקטיבית ומקפיאת הדם.

עשור חדש, חוקים חדשים

הטאגליין של הסרט החדש, "צעקה 4", הוא "עשור חדש, חוקים חדשים", אבל מכיוון שקרייבן, כמו גם התסריטאי קווין וויליאמסון, שותפו למפעל, מחזיקים שוב במושכות, ניתן להניח כי מצפה לצופים אותו תבשיל מוכר. קשה להיזכר במקרה אחר בו אותו הבמאי היה אחראי ארבעה סרטים באותו הפרנצ'ייז, כך שמדובר ללא ספק באירוע קולנועי נדיר. גם חלק גדול מהשחקנים, כולל נב קמפבל וקורטני קוקס התקבצו להם מעיסוקיהם השונים לכבוד המאורע. מי מהם ישרוד? זו השאלה האמיתית.

 

קרייבן כבר בן 71, אבל כוחו עדיין במותניו, ולמרות שהתוצרת הקולנועית שלו בעשור האחרון לא היתה מרשימה במיוחד, הוא עדיין נחשב לאחד המקצוענים הגדולים בתחום. עבור קרייבן, "צעקה 4" הוא הזדמנות נוספת להראות שהוא מסוגל להמציא את הגלגל מחדש גם בפעם השלישית. אבל אפילו אם הוא לא יצליח לעשות זאת, כבודו במקומות מונח. במאי אימה בדרך כלל מסתפקים ביצירת אייקון תרבותי אחד, ועם פרדי וגוסטפייס, לקרייבן יש כבר שניים ברזומה, ועוד היד נטויה.   

 

אל תחמיצו את פרויקט סרטי האימה שלנו, או שפרדי קרוגר ייכנס לחלומות שלכם