סרט בנות • איך "ג'סטין ביבר - הסרט?"

גם אנשים שאין להם כל חיבה מיוחדת למוזיקת פופ, ילדים בני 16, פוני מתנפנף או כל שילוב בין שלושת הגורמים הללו, כבר שמעו לא פעם את השם ג'סטין ביבר. הביבר-פיבר שפשטה באזורנו מהרגע בו הפציע הזאטוט המזמר בחיינו הפכה כבר לתופעה תרבותית גורפת. למרות שקהל היעד של האינפוט המוזיקלי אותו מייצר ביבר מתמצה בגילאי 8- 12 ובמין הנקבי, ההתלהבות של ה"בליבריות" (Belibers), כפי שהן קרויות, קולנית כל כך, עד כי גם האבות, האמהות, האחים, שאר קרובי המשפחה ושכניהם לבניין או למדינה מצאו כי קצת קשה להתעלם ממנה. ביבר הוא אימפריה.

בהתחשב בסיכוי הקטן שמישהו שאינו מעריץ נלהב של ג'סטין ביבר ימצא את עצמו בוהה במשך 105 דקות בסרט תיעודי על מסע ההופעות שלו ועל חייו, ניתן לומר די בביטחון שאין כל חשיבות לדעתם של המבקרים על "ג'סטין ביבר - הסרט" (במקור - "Justin Bieber: Never say Never"). מה הם חמשת הכוכבים העלובים שמבקר ייתן או לא ייתן לסרט לעומת כוח המשיכה הבלתי ניתן לשליטה של כוכב אחד בסדר גודל של ביבר? ואפילו אם דברי החוכמה של מבקר כזה או אחר יפגעו לביבר בול בפוני, לא תהיה חסרה אפילו צווחה אחת במקהלת הצרחות שלבטח תישמע באולם במהלך ההקרנה בעקבותיהם. "ג'סטין ביבר - הסרט" הוא כמו חולצה של ביבר, אלבום של ביבר, פוסטר של ביבר או סרטון יו טיוב של ביבר - מרצ'נדייז.

לא בועה של יחסי ציבור

הסרט מתעד מסע הופעות של ביבר ומתרכז באתגר הגדול ביותר של כל אמן מופיע - הופעת ענק במדיסון סקוור גרדן. בין קטעי ההופעות משולבים קטעי וידאו ותמונות מילדותו של ביבר, פרטים על הדרך אותה הוא עבר עד הלום, וראיונות עם אנשי הצוות, עם ביבר עצמו, עם משפחתו, חבריו וכו', כמו גם תיאור של חיי היומיום של הכוכב.

מסתבר שהילדון מוכשר למדי. אם להאמין למה שמסופר בסרט, כבר בגיל שנתיים הוא התגלה כמתופף בחסד ובגיל שמונה הוא הופיע לראשונה על במה כמתופף של הרכב ג'אז מקומי. מגיל עשר הוא היה מנגן ברחוב שירים שהוא כתב בעצמו על הגיטרה והחל להעלות סרטונים ליו-טיוב, שהובילו אותו בסופו של דבר לקהל מעריצים הולך וגדל. הסרט עובר על כל התקופה הזו במהירות ובהחלטיות, ומפריך בדרך את אחת הטענות המרכזיות של הסרט, שעם קצת רצון כל אחד יכול לראות את חלומותיו מתגשמים. קשה להאמין שאם הילד לא היה מוכשר באופן פנומנלי הוא היה מצליח כל כך בגדול. מצד שני נחמד לדעת שבכל זאת יש בסיס מוצק להצלחה המדהימה הזו, וזו לא בועת יחסי ציבור ריקה לחלוטין מתוכן.

הכירו את המעריצות

קטעי ההופעות התלת מימדיים (אה, כן, הסרט בתלת מימד. זה לא ברור?) מרשימים, וכוללים הופעות אורח של ג'יידן סמית', מיילי סיירוס ואשר, המנטור של ביבר. אבל ללא ספק האטרקציה המרכזית בסרט, ומי שבסופו של דבר קצת גונבים את ההצגה, הם גדודי המעריצות העצומים. השלטים, הדמעות, הצרחות, ההסתערות על הבמה, השומרים שמגנים בגופם על הכוכב. הכל מתועד. והן חמודות, המעריצות הללו. הראיונות עם הילדות שמחכות מחוץ לאולמות המופעים פשוט מקסימים. הן אוהבות את ג'סטין, הן רוצות להתחתן איתו, הן רכושניות כלפיו, הן חושבות שהוא מקסים, הם חושבות שהוא חמוד, הן אוהבות את החיוך שלו והעיניים שלו וכמובן, את התספורת. אלו הם הרגעים בהם הסרט הופך לסוג קצת יותר מעמיק ומעניין של מסמך חברתי, אבל אל דאגה, אין כאן שיניים אמיתיות של ביקורת רצינית.

וג'סטין עצמו? אין מה לומר, הוא באמת מקסים, אבל קצת קשה לרדת לעומקו של הבחור. אפילו בקליפים שלו מגיל שמונה הוא נראה מהוקצע ומקצועי בצורה לא רגילה, כך שקל להאמין שמתחת לכישרון העצום ויכולות הפרפורמנס יוצאי הדופן אין ילד אמיתי, שהולך לבית ספר ומפחד שבנות לא ירצו לצאת אתו. באחד הקטעים היותר מבוימים בסרט נזכר אחד המרואיינים ברגע בו ג'סטין עצמו, לאחר מותו של מייקל ג'קסון, ביקש ממנו שלא ייתן לו להפוך להיות ילד כוכב כמו ג'קסון, שילדותו נגזלה ממנו על מזבח השואוביזנס. אבל זה לא נראה אמין מכיוון שנראה שג'סטין בעצמו מתכונן כל חייו להופיע על במה. הוא לא רוצה חיים רגילים של ילד רגיל. הוא רוצה להיות כוכב.

"ג'סטין ביבר - הסרט" עובד מעולה. באופן מפתיע, גם מי שאינו מעריץ של ביבר יהנה מהרמה הגבוהה של ההפקה, יתרגש במקומות הנכונים, ולא ישתעמם. כך שניתן להניח שעבור המעריצות האמיתיות, שיחוו את הסרט בצורה מועצמת עשרות מונים, צפויה חווית חלום אמיתית. כל מה שניתן לקוות זה שאחרי הסרט ההופעה עצמה, שאמורה להגיע שבועיים מאוחר יותר לישראל, לא תהיה סוג של אכזבה. אחרי הכל, ג'סטין שינה את התספורת בשבועות האחרונים, כך שעכשיו הכל יכול לקרות.