המסכה • על סרטים שהתחפשו לסרטים אחרים

כולם מכירים את התחושה הזו: אתם יוצאים מסרט מעולה, מהללים אותו בפני כל החברים שלכם, כשלפתע מופיע איזה נודניק מתחכם שואל אתכם אם שמתם לב שהסרט מבוסס על יצירתו המפורסמת של שייקספירדוסטויבסקיג'יין אוסטין, או כל אושיית תרבות אחרת, ואתם מרגישים כמו אידיוטים גמורים כי לא שמתם לב לזה. בימים טרופים אלו, בהם די גם בשאילת תפנית העלילה המינימלית ביותר מיצירה כזו או אחרת על מנת לקטלג סרט כרימייק או כאדפטציה, כדאי מאוד להיות מודעים לסכנת הסרטים המחופשים, אותם סרטים שהתרחקו כל כך מהמקור עליו הם מבוססים עד כי הוא הפך לבלתי מזוהה לחלוטין. לכבוד פורים, קבלו את רשימת החשודים המיידיים, הסרטים שגרמו לכמות הגדולה ביותר של צופים להשפיל מבט ולמלמל "וואלה..." עגמומי כשהם גילו שהמקוריות מהם והלאה.

"קזבלנקה" התחפש ל"חתיכה דוקרנית"

כן, כן. לא רבים מודעים לכך, אבל פנטזיית המד"ב הארוטית בכיכובה של פמלה אנדרסון היא למעשה רימייק נאמן למדי לקלאסיקה של מייקל קורטיז מ-1939. הטריק הבסיסי שהסרט עשה כדי להסתיר את זהותו היה שינוי מין הגיבור. דמותו של ריק, אותו גילם בגרסת המקור המפרי בוגארט, הפך בגרסה החדשה לבלונדינית שופעת המגולמת על ידי אנדרסון. אבל חדי העין לבטח שמו לב לכמה ציטוטים ישירים מהמקור, כמו גם לעלילה הזהה.

"אמה" של ג'יין אוסטין התחפש ל"קלולס"

באופן מפתיע, הצליחה הקומדיה הקלילה בכיכובה של אלישה סילברסטון ללכוד את הקלילות הפטפטנית של הקלאסיקה של ג'ין אוסטין בצורה הרבה יותר מדויקת מאדפטציות תקופתיות וחמורות סבר יותר. למרות שב"קלולס" הועתקה עלילת הספר לבוורלי הילס, ושמה של אמה וודהאוס שונה לשר הורוביץ, קו העלילה המרכזי נותר על כנו, הוכחה ניצחת לכך כי גם ספר שנכתב ב-1815 יכו להיות רלוונטי לחלוטין כיום, או לפחות בשנות התשעים.

"המבצר הנסתר" התחפש ל"מלחמת הכוכבים"

ג'ורג' לוקאס הודה כי לסרט ההרפתקאות המקסים של גאון הקולנוע היפני אקירה קרסאווה היתה השפעה מכרעת על עיצוב העלילה של "מלחמת הכוכבים". מלבד העובדה שמדובר בסרט על הצלת נסיכה, הדמיון בין הסרטים קיים בעיקר בעובדה כי הסיפור מועבר מנקודת המבט של דמויות נמוכות מעמד, כשאצל קראסווה מדובר בעבדים, ואצל לוקאס בצמד הרובוטים R2D2 ו-C3PO.

"יוג'ימבו" התחפש ל"בעבור חופן דולרים"

עוד רימייק לא רשמי לסרט של אקירה קורוסאווה הוא מערבון הספגטי הקלאסי של סרג'יו ליאונה, שהיה תפקיד הפריצה של קלינט איסטווד. לאחר צפיה בסרט שלח קורוסאווה לליאונה מכתב בו הוא כתב "זה סרט טוב, אבל זה סרטי שלי", בצירוף תביעה משפטית תואמת.

 "המלט" התחפש ל"מלך האריות"

משהו רקוב בממלכת אפריקה... הנסיך הדני המיוסר שעל שמו קרוי מחזהו הקלאסי של שייקספיר הפך לגור האריות החביב סימבה, בסרט האנימציה הדו מימדית הרווחי ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. אז נכון, הגרסה של דיסני היא קצת פחות פילוסופית, אבל מצד שני אין להכחיש שהיא הרבה יותר חמודה.

"רומיאו ויוליה" התחפש ל"היי סקול מיוזיקל"

גרסאות מודרניות למחזהו הרומנטי של שייקספיר קיימות בכמויות, החל מ"סיפור הפרברים" וכלה בליאונרדו דיקפריו, אבל סרט הטלוויזיה הפנומנלי של דיסני משנת 2006, שהפך פופולרי באופן לא סביר והניב שני המשכונים, הוא ללא ספק אחת ההזויות שבהן. וונסה האדג'נס וזאק אפרון מגלמים את זוג הנאהבים, כשהמשפחות היריבות מונטגיו וקפולט הופכות לקליקות יריבות של חנונים וספורטאים בתיכון.

"אילוף הסוררת" התחפש ל"עשר דברים שאני שונאת אצלך"

שייקספיר אחרון, אני מבטיח. תפקידי הפריצה של ג'וליה סטייל והית' לדג'ר ז"ל היו בקומדיית תיכון ששאלה כמה אלמנטים מרכזיים בעלילה מ"אילוף הסוררת". בין השאר הקפיד הבמאי ג'יל יונגר לקרוא לדמויות בסרט בשמות שדומים לשמותיהם במחזה השייקספירי. התיכון בסרט נקרא פדואה, על שם העיר בה מתרחש המחזה, הגיבורה קתרינה הופכת לקאט, הגיבור פטרוצ'יו מורונה הופך לפטריק ורונה, וכו'.

"אות השני" התחפש ל"באה בקלות"

עוד קומדיית תיכון שמבוססת על יצירה קלאסית היא "באה בקלות" בה מככבת אמה סטון בתפקיד צעירה מבית טוב שיוצרת לעצמה שם של מופקרת סדרתית. אין להכחיש שיש סוג של גאוניות בליהוקה של אמה סטון, הג'ינג'ית הנוכחית של הוליווד, לתפקיד המבוסס על הספר הספציפי הזה של נתניאל הות'ורן.

"יחסים מסוכנים" התחפש ל"משחקי פיתוי"

כולם יודעים כי סרטו המפורסם של סטיבן פרירס בכיכובם של גלן קלוז וג'ון מלקוביץ' מבוסס על ספרו הקלאסי של לקלו, אבל מעטים זוכרים כי גם סרט הנעורים המושחז "משחקי פיתוי" מבוסס על אותה העלילה בדיוק, ואף יש טוענים כי הוא מהווה אדפטציה שתואמת יותר את רוח היצירה המקורית. שרה מישל גלר, ריאן פיליפה וריס ווית'רספון מככבים כנציגים של החברה הגבוהה הניו יורקית בסוג של גרסת שנות התשעים ל"אחת שיודעת".

"גאווה ודיעה קדומה" התחפש ל "יומנה של ברידג'יט ג'ונס"

עוד ספר של ג'יין אוסטין שזכה לאדפטציה קצת פחות סטנדרטית הוא "גאווה ודעה קדומה". לפני שרנה זלווגר לוהקה לתפקיד נשקלו אופציות כמו קייט ווינסלט, אמילי ווטסון והלנה בונהם קרטר, אבל היתה זו זלווגר שהצליחה להפיח רוח חיים בדמותה של ג'ונס, ולהפוך אותה לסמל התרבותי שהיא הפכה להיות. כשמביטים בזלווגר היום, ללהק אותה לדמות המתמודדת עם עודף משקל נראה הזוי, אבל אלו היו ימים אחרים.