הטוב, הרע והלטאה • מה חשבנו על "רנגו"?

שחקן חדש נכנס למועדון המצומצם והיוקרתי של אולפנים המפיקים סרטי אנימציה ממוחשבים, "ניקלאודיון" שמו (במשותף עם חברת האפקטים ההוליוודית הותיקה ILM). ניקלאודיון אמנם ידוע כערוץ שידור טלוויזיוני ותיק וגדול לאנימציה בארה"ב, ואף כאולפן שאחראי להפקות רבות של סרטי ילדים בשנים האחרונות, אך הכניסה לליגה של פיקסאר ודרימוורקס היא קפיצת מדרגה - הן מבחינת תקציבי הענק ההכרחיים להפקת אנימציה מסוג זה, והן מבחינת איכות הסרט אותו דורשים הצופים. כדי שכניסתם לתחום תהיה מרשימה, דאגו בניקלאודיון לגייס להפקתם הראשונה כוכב כמו ג'וני דפ לדבב את התפקיד הראשי, ובמאי כמו גור ורבינסקי ("שודדי הקריביים") לייצר להם להיט. אבל יותר מכל, הם הבינו שעליהם לנסות לייצר משהו מקורי - ו"רנגו", מערבון קומי באנימציה שהדמויות שלו הן ערב-רב של רמשים וחרקים מדבריים, ראוי ללא ספק לתואר זה.

גיבור הסרט הוא זיקית מבוייתת בשם רנגו (ג'וני דפ), שבעקבות תאונה מצערת מוצא עצמו מושלך ממכונית נוסעת לאמצע מדבר נידח ולוהט. רנגו שורד בקושי רב את היממה הראשונה בשממה, ומגיע בסופה לעיירה מערבונית נידחת בשם "עפר" (Dirt), שנאבקת מזה זמן מה במחסור חמור במשאב היקר מכל - מים. על מנת לשרוד במקום העמוס בטיפוסים קשוחים ואכזרים (בדמות עכבישים, עכברים, תולעים, נחשים, לטאות ושאר מרעין בישין), מתחזה רנגו לאקדוחן רב-מעללים. במהרה הוא מוצא עצמו ממונה לתפקיד השריף המקומי, לאחר שקודמו חוסל זמן קצר לפני כן, ובתפקידו החדש הוא יוצא לגלות מי שודד את מאגרי המים של העיירה, ולאיזו מטרה. אגב, מעניין לציין שהסרט מוקרן אך ורק בעותקי דו-מימד, וזאת דווקא בניגוד למקובל בתחום האנימציה הממוחשבת בשנים האחרונות.

בלי דמויות מתוקות

עיקר כוחו של הסרט, וגם ייחודו ומקוריותו, טמונים בעיצוב הדמויות העשיר והמבריק, ובאנימציה רבת הדמיון וההשראה. בעוד שעד עתה היינו רגילים לראות בסרטי אנימציה ממוחשבים בעיקר דמויות חמודות וחביבות - בין אם אלו צעצועים ("צעצוע של סיפור"), חרקים ("באגס לייף"), רובוטים ("וול-E") או אחרים - "רנגו" מביא בפנינו שלל דמויות מוזרות וגרוטסקיות כגיבורי הסרט. אין מיליגרם אחד של מתיקות בטיפוסים המערבוניים המוקצנים שמאכלסים אותו, ולמרות שהדבר לא מקובל בסרטים המיועדים גם לילדים, נראה שדווקא הם ידעו להעריך את זה.

פרט לכך, הסרט שופע אזכורים וציטוטים מסרטים קלאסיים רבים, ויעניק לא מעט הנאה למבוגרים שמכירים אותם. בראש ובראשונה עלילת הסרט מתייחסת ל"צ'יינה-טאון" הקלאסי של פולנסקי, אך פרט לכך קשה לפספס את ההתייחסויות של"פחד ותיעוב בלאס וגאס", "הטוב הרע והמכוער", "אפוקליפסה עכשיו" ורבים אחרים. הסרט אף מגדיל לעשות ומפגיש את גיבורו עם כמה מהגיבורים של סרטים אלו ממש.

בדיחות טובות, תסריט חלש

עם זאת, יש לסרט גם חולשות, והראשונה שבהן היא התסריט, של התסריטאי ג'ון לוגאן ("גלדיאטור", "סוויני טוד"). בניגוד לתסריטים של פיקסאר ("למעלה", "רטטוי"), למשל, שמצליחים להפתיע ולענג במקוריותם בכל פעם מחדש, עלילת "רנגו" נראית כמו שלד סטנדרטי למדי, שהוצב רק על מנת שיוכלו להלביש עליו את האנימציה והבדיחות. ההומור של "רנגו" אמנם מצליח להצחיק, אבל רק לעיתים רחוקות מתעלה לרמות שלעיתים פוגשים בסרטים של דרים-וורקס ("עידן הקרח", "מדגסקר"). פרט לכך, נראה שהבחירה בבמאי גור ורבינסקי אולי הצליחה לייצר להיט קיץ מצליח, אבל ורבינסקי לא מצליח להוסיף על שכבת הבידור הבסיסית ערך מוסף קולנועי או אמנותי בעל נפח.

"רנגו" הוא סרט מאוד מהנה ובעל אנימציה מקורית וייחודית. יתר על כן, בזכותו ניקלאודיון אכן נכנס למועדון אולפני האנימציה הגדולים, מה שככל הנראה מבשר על הפקת סרטים אחרים מסוגו באולפן. עם זאת, על אף היותו סרט מצוין, נראה שמבחינות מסוימות זהו עדיין ניסיון בוסרי, וסרטי האנימציה הממוחשבים הטובים ביותר של ניקלאודיון עוד מצויים לפניו.