ג'יימס החמישי • מיהו הבמאי ג'יימס ברוקס?

יש במאים ששמם הולך לפניהם. כולם מכירים אותם, אוהבים אותם, וגם למי שלא אוהב אותך יש דיעה מוצקה לגביהם. השפילברגים, הוודי אלנים, האחים כהנים והטרנטינואים. לבמאים הללו בדרך כלל היה חידוש, היה משהו שהפריד אותם מהשאר, היתה אמירה ייחודית והיתה הצלחה מסחרית וביקורתית. אבל יש סוג אחר של במאים. במאים שעפים מתחת לרדאר. במאים שכולנו ראינו ואהבנו סרטים שלהם, אבל אף אחד מאתנו לא זוכר את שמם. מקצוענים שההישגים המקצועיים שלהם פנטסטיים, אבל הם לא מצליחים למתג את עצמם. לאחד הבמאים הללו קוראים ג'יימס ל. ברוקס, והסרט החדש שלו, "איך אתם יודעים", עלה לפני כמה ימים על המסכים.

קריאת הפסקה הקודמת מן הסתם מעצבנת את מעריציו של ברוקס, שיודעים בדיוק מי הוא ועוקבים אחריו באדיקות. אבל אין להכחיש שהוא לא בדיוק במאי כוכב. זוה לא בגלל שההישגים שלו פחותים משל במאים מוכרים יותר. הוא פשוט מביים מעט מאוד, פועל במסגרת ז'אנרים שנחשבים נחותים בעיני לא מעט אליטיסטים (רום קום ודרמה סוחטת דמעות), ועובד הרבה בטלוויזה. אז רק בשביל שנבין לרגע אם מי יש לנו עסק, קבלו מדגם מייצג מהישגיו של ברוקס.

חדשות הבידור

בשנות השישים עבד ברוקס בחדשות CBS (חוויה עליה הוא ביסס שנים מאוחר יותר את סרטו השלישי, "משדרים חדשות"), אבל די מהר הוא עבר ללוס אנג'לס, והחל בקריירה מזהירה ככותב ויוזם סדרות. הצלחותיו הגדולה ביותר היו "המארי טיילר מור שואו", ויותר מאוחר הסדרה המוערכת "טקסי". כבר בשנות השבעים הוא ביים את סרטו הראשון,"להתחיל מחדש" אבל היה זה סרטו השני, "תנאים של חיבה" (1983), בכיכובם של ג'ק ניקולסון, שירלי מקליין ודבורה ווינגר, שהיה הצלחתו הגדולה. בטקס האוסקרים של אותה שנה זכה ברוקס בפסלון מוזהב על כל תפקיד אותו הוא אייש בהפקה - משחק, הפקה וכתיבה.

בהמשך שנות השמונים חזר ברוקס לטלווזיה והיה היוצר של סדרת הטלוויזיה "הטרייסי אולמן שואו" ובין השאר אף היה ברוקס האדם ששכר את מאט גרונינג לתוכנית, נתן אור ירוק ליצירת "משפחת סימפסון", ושימש כמפיק, ככותב ואף כמדבב בסדרה. ברוקס המשיך להיות קשור ל "משפחת סימפסון" גם מאוחר יותרוהיה המפיק ואחד התסריטאים בסרט שהתבסס על הסדרה.

במקביל לעבודתו בטלוויזיה מצא ברוקס זמן להפיק סרטי קולנוע קלאסיים כמו "ביג" ו "מלחמת רוז ברוז", ולהתניע שתיים מהקריירות המעניינות ביותר של שנות התשעים. זו של קמרון קרואו ("כמעט מפורסמים"), שברוקס שימש כמפיק בסרטו הראשון, ואלו של ווס אנדרסון ואוון וילסון, שגם את סרט הביכורים שלהם, "bottle rocket" (של אנדרסון כבמאי ותסריטאי ושל וילסון כתסריטאי ושחקן), ברוקס הפיק.

אפקט ניקולסון

ב-1994 יצא סרטו הרביעי של ברוקס, "I'll Do Anything", אבל היה זה סרטו החמישי, "הכי טוב שיש", שהחזיר את ברוקס לתודעה. בשיתוף הפעולה הרביעי שלו עם ג'ק ניקולסון הוכיח ברוקס שוב כי בכל הנוגע לדרמות, למשחק ולדיאלוגים אינטליגנטיים, קשה למצוא לו תחרות. הסרט זכה להצלחה רבה, גם אצל הקהלים וגם אצל המבקרים, ונחשב לאחד מהקלאסיקות של שנות התשעים.

שבע שנים לאחר "הכי טוב שיש" ביים ברוקס את "ספנגליש", בכיכובו של אדם סנדלר, באחד מתפקידיו הדרמטיים הבודדים. הבחירה של ברוקס בסנדלר המשיכה את הטרנס אותו יזם פי. טי. אנדרסון כשליהק את סנדלר ל "מוכה אהבה", אבל הסרט לא זכה לאהדה רבה. ועכשיו ברוקס חוזר, כשהפעם הוא מביא אתו את השחקן שתמיד הביא לו מזל, ג'ק ניקולסון. ברוקס הוציא מניקולסון בעבר שניים מהתפקידים הטובים ביותר שלו, כך שבהחלט יש סיבה להתרגש.

איטי, אבל דרמטי

למרות, ואולי בגלל, הניסיון העצום שלו בטלוויזיה, סרטיו של ברוקס נוטים להיות רחבי יריעה ולעיתים קצת איטיים. כנראה שהקצב המוגבר של המסך הקטן יוצר אצלו חשק להתפרש בקולנוע, לתת לדיאלוגים להגיע למיצוי הטבעי שלהם, לתת לשחקנים לעבוד, ולא רק לייצר גגים כל שבע שניות. הסרטים שלו בדרך כלל עוברים את השעתיים, אבל הם לא מרגישים ארוכים. העניין המרכזי שלו הוא הדרמה. הדרך בה הדמויות שלו, בדרך כלל טיפוסים עירוניים ומתוחכמים, מתקשרות אחת עם השניה. כשהוא במיטבו הוא מוציא מהשחקנים שלו הופעות פנטסטיות, ויוצר סרטים מענגים ומחממי לב.

זו הסיבה שסרטו החדש מסקרן ביותר. מעניין לראות באלו דרכים יפעיל ברוקס את ג'ק ניקולסון, ריס וויתרספון, אוון וילסון ופול ראד. כולם שחקנים מוכרים ואהובים, שיודעים לשלב בין הדרמטי לקומי. הסרט מצויד בפרמיס סטנדרטי - משולש רומנטי, כשראד משמש כצלע שלישית לזוג ספורטאים מקצועיים. שוב מדובר בקומדיה רומנטית שנמשכת שעתיים. במקרה הטוב, זה יהיה כמו לראות גרסה קצת יותר אוהבת אדם ווקצת פחות נשכנית ופילוסופית לסרטים של וודי אלן. במקרה הרע, כמו לראות אחד מהסרטים הפחות טובים של ברוקס, שגם הם, בדרך כלל, הרבה יותר טובים מהתוצרת הסטנדרטית של הז'אנר. אבל אם יש לכם בעיה עם לחלוחית בעיניים והאפי אנד, אולי עדיף שתבחרו ב "Drive Angry 3D", ותחזירו את ברוקס לאנונימיות היחסית שלו.