ברבור כחול • מה חשבנו על "בלו ולנטיין"?

"בלו ולנטיין" הוא דרמת יחסים מתפוררים בכיכובם של ריאן גוסלינג ומישל ווילאמס. גוסלינג מוכר בעיקר בזכות הופעתו המרשימה ב"לארס והנערה האמיתית", דרמדיה אמריקאית עצמאית העוסקת בבחור שמעמיד פנים שבובת מין מתנפחת היא החברה שלו וכל סובביו משתפים פעולה עם זה. וויליאמס ידועה לנו כזאתי מ"דוסון קריק" שהיא לא קייטי הולמס, אבל גם כשחקנית המוכשרת מ"ברוקבק מאונטן", "וונדי ולוסי" ו"סינקדוכה, ניו יורק". עבור הבמאי, דרק סיאנפראנס, מדובר בסרט ארוך שני, כשהראשון יצא לפני 13 שנים. ים זמן, אבל היה שווה לחכות.

הסרט נפתח בתחילתו של ריב משמעותי בין דין (גוסלינג) לסינדי (וויליאמס) אשר עשוי להכריע את נישואיהם. בין סצנות ההתדרדרות המתרחשות בהווה אנו חותכים אחורה לסצנות מהעבר המתארות את ההתחלה של בני הזוג. הטכניקה הזאת של מעבר בין זמנים מאפשרת לנו לצפות בהתהוות של מערכת היחסים לאורך שנים, מהכרעיים עליה היא מונחת עד מה שעשוי להיות סוף אשר אינו שמח.

שאיפות לעתיד מול תקיעות אפאטית

סינדי היא אחות מוסמכת שרצתה להיות רופאה, אבל עניינים, נו, לא הסתדרו. דין הוא בחור מאוד מוכשר בהרבה דברים, אבל טוב לו לצבוע בתים ובעיקר להיות הבעל של סינדי והאבא של ביתם הקטנה פרנקי. הרבה מהסצנות והמקור לריב בין בני הזוג נוגעות בציפיות שיש לנו אחד מהשני, מהשאיפות לעתיד והרצון להתקדם שיש לסינדי מול האפאתיות היחסית של דין. כשדין לוקח את אשתו לדייט עדיין יש לו שאריות צבע על הידיים, שלא לדבר על הבגדים. היא ומה שיש להם ביחד חשובים לו, אבל אין בו רצון להשקיע מעבר למינימום ולעשות משהו נהדר באמת. עבור דין, עצם העובדה שהם ביחד ושיש להם חיים משותפים היא לא רק העיקר, היא כל העניין בכלל.

לא פחות מכך, הסרט עוסק בשינויים שעוברים עלינו מהזמן בו היינו צעירים ורק הכרנו, עד היום בו אנו זקנים, אבל לא ברור אם גדלנו. דין של העבר עובד כסבל אמפתי במיוחד בחברה להעברת דירות וסינדי לומדת רפואה באוניברסיטה נחשבת. דין מן הסתם זקוק לקצת מזל ולכל הקסם האישי שלו כדי לזכות בה, אבל יש לו לא מעט כריזמה והנסיבות היו לטובתו. המרחק הזה בין התקוות והקסם של ההתחלה לבין חוסר התפקוד והדרך ללא מוצא של ההווה הופכים את "בלו ולנטיין" לסרט אמפתי, עם תסריט חכם שלגמרי שווה צפיה.

ביקורות מהללות, דירוג בעייתי

הערת צד: "בלו ולנטיין" הציג לראשונה בפסטיבל סאנדאנס של 2010 לביקורות מהללות, יצר לעצמו המון באזז ולא הפסיק עד שוויליאמס קיבלה מועמדות לאוסקר על תפקידה בסרט. בדרך גם הסרט הספיק לקבל דירוג NC-17 מהוועדה לדירוג סרטים, שזה דירוג שקראו לו פעם X, בשל סצנה בה בני הזוג מתחילים לריב בעת קיום יחסי מין אוראלי (זה המקום להסגיר שיש ערום חלקי בסרט (גוסלינג) וגם עירום מלא (וויליאמס). כן כן, גם אתם תוכלו לראות את מה שהית' לדג'ר ראה כל לילה, אם כי היא העלתה משקל בשביל התפקיד). מה שדירוג כזה אומר בפועל זה שילדים מתחת לגיל 17 לא יוכלו להיכנס לסרט, גם לא בליווי מבוגר. דבר כזה עשוי היה לעלות למפיקים בהמון (המון המון) כסף, למרות שזה סרט לגדולים. אי לכך המפיצים (חברת האחים וויינשטיין בניהולו של הארווי וויינשטיין הידוע) פצחו במאבק משפטי מתוקשר נגד הוועדה למידרוג, וזכו בסופו של דבר גם בדירוג ה-R המיוחל (= ילדים מתחת לגיל 17 יכולים להכנס עם ליווי של מבוגר) ובעיקר בהמון (המון) כיסוי תקשורתי לעניין. זה עבד סבבה, והסרט הכניס עד כה כ-10.5 מיליון דולר בקופות והוא טרם פתח ברוב העולם. לא רע להפקה עם תקציב של מיליון בודד.