הבשורה על פי חביאר • מה חשבנו על "ביותיפול"?

מוות אינו נושא מלבב במיוחד, ו"ביותיפול", סרטו החדש של הבמאי המקסיקני אלחנדרו גונזלס איניאריטו ("אהבה נושכת", "בבל"), לא מנסה להפוך את המוות למה שאינו. להיפך, סרטו בא להציג את העליבות האיומה שלו, לחשוף אותו כשורש כל הפחדים האנושיים, ולהפר את ההדחקה הגדולה של סופנו הבלתי נמנע. כפי שניתן להבין זה די מדכא, אבל כשהדבר נתון בידיו של במאי מוכשר כמו איניאריטו, ועוד יותר מכך בידיו של שחקן מופלא כמו חוויאר ברדאם, ניתן למצוא בנושא המורבידי גם לא מעט הוד וחמלה.

גיבורו של "ביותיפול" הוא אוסבל (ברדאם), עבריין זעיר שמנסה לשרוד בחלקים המכוערים והעניים ביותר של ברצלונה (רודריגו פריאטו, צלמו המופלא של הסרט, לא מעניק לקהל אפילו שוט תיירותי אחד של העיר, אלא רק בטון חשוף וטיח מתפורר). הוא מרוויח מעט כסף בתוך מעאכר המסדר למהגרים בלתי חוקיים עבודה בסדנאות יזע ואתרי בנייה, ומהעברת שוחד ממעסיקי העובדים למשטרה על מנת שזו לא תפגע בעסקיהם. הוא גם ניחן ביכולת מוזרה, שלא ברור עד כמה היא אמת או רמייה: הוא משוחח עם רוחות מתים ומביא להן מנוחה, וגובה על כך תשלום ממשפחות אבלות. יכולת זו לא מסייעת לו לנבא או למנוע את אסונו האישי, כאשר הרופא מודיע לו שהוא גוסס מסרטן. הידיעה הטראגית מובילה אותו לניסיונות שלומיאליים לסדר את ענייניו הארציים לפני מותו, עם האנשים אתם הוא עובד, עם שני ילדיו הקטנים, ועם אשתו, ממנה התגרש על רקע מחלתה הנפשית.

סאנדיי סקול

מי שצופה ב"ביותיפול" מחויב לצפות בו גם דרך הסימבוליקה הנוצרית-קתולית שלו. שבמשך יותר מאלף שנים השפה הויזואלית של תרבות המערב שאבה את עיקר נושאיה מכתבי הקודש הנוצריים. זהו הבסיס למרבית יצירות האמנות הקלאסיות, והיא פעפעה גם לתוך אמנות העידן המודרני.

שפע הסמלים הנוצריים בסרט פשוט דורש לראות את גיבור הסרט כדמות של ישו מודרני, שדרכו רוויית הייסורים, ה"ויה דלורוזה", מטהרת אותו ואת הסובבים אותו. חטאיו הרבים נשטפים בזכות ייסוריו, והסובבים אותו זוכים בסיכוי קלוש להימלט ממדמנת העוני והחטא בזכות מותו הקרב. באופן זה הסרט הוא לא רק סרט נוצרי, הוא גם קתולי במובהק, בתפישתו את הדרך אל הגאולה כמסלול העובר דרך הביבים. באחת הסצינות הפותחות של הסרט אוסבל מתחמק מתשלום ומתגנב לנסיעה ברכבת התחתית של ברצלונה, וזאת על מנת להגיע בסוף הנסיעה הבלתי חוקית אל כנסייה שעל חזיתה מתנוסס צלב ענק מנורות ניאון, שם יעניק חסד אחרון למשפחה ענייה שבנם הצעיר מת. סצנה זו מכילה במהותה את הסאב-טקסט הנוצרי של הסרט כולו.

הבמאי, איניאריטו, נודע עד כה כיוצר של סרטים בהם הוא קולע יחדיו כמה עלילות מקבילות, עניין שהפך כמעט לסימן ההיכר שלו ("אהבה נושכת", "21 גרם", "בבל"). בסרט זה הוא מתמקד כמעט אך ורק בדמות אחת לה סיפור לינארי ברור, וסוטה מהמסלול עמו זוהה עד כה. למרות כישרונו הניכר, ולמרות היותו של "ביותיפול" סרטו הטוב ביותר מאז סרט ביכוריו ("אהבה נושכת"), איניאריטו עדיין סובל מנטייה להגזמה סנטימנטלית ומלודרמטית, שגוברות לעיתים קרובות על הצד הרוחני המעניין של "ביותיפול". זהו עדיין סרט מרגש וחודר, אך אם הבמאי היה מנמיך מעט את הטון השמאלצי לטובת הרוחני והדתי, הסרט היה מרוויח.

מי שמצליח להציל את הסרט ממגבלותיו, ולהפכו לאחד הסרטים המרשימים של שנה, הוא כמובן חוויאר ברדאם ("הים שבפנים", "ויקי כריסטינה ברצלונה", "ארץ קשוחה"). ברדאם הוא אחד השחקנים הגדולים של דורנו, ויכולתו לצייר דמות מורכבת ועמוקה, המערבת קשיחות וחמלה, עומדת לזכותו אל מול המניפולציות המלודרמתיות אליהן מושכים התסריט והבימוי. על משחקו בסרט הוא זכה בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן, ובזכותו הוא גם מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בשבוע הבא. יזכה או לא יזכה, הישגיו כשחקן ב"ביותיפול" הם חד פעמיים, ולא פחות ממופלאים.

>>> שלום, חביאר: איך הפך חביאר בארדם לאחד השחקנים האהובים בהוליווד?

>>> מי יזכה באוסקר לשחקן הראשי? בואו נודה בזה, כנראה שלא הוא