קרית ארבע • מה חשבנו על "אני מספר 4"?

בשנת 2008 הפתיעה חברת הפקה קטנה ולא מצליחה במיוחד בשם "סאמיט" עם להיט ענק שנחשב כיום לאחד מהסליפרים המרשימים בהיסטוריה. לסרט קראו "דמדומים", והוא הפך לפרנצ'ייז מטורף ולתופעה תרבותית שמגדירה תקופה. אף אחד לא תאר לעצמו שהשילוב בין סרט תיכון רומנטי לסרט ערפדים יתפוס כל כך חזק וכל כך מהר, חוץ מאולי ג'וס ווידון, שעשה את אותו הדבר בטלוויזיה שנים לפני כן בסדרה "באפי קוטלת הערפדים". מי העלה על דעתו בכלל שנערות בנות 13 הן קהל יעד הגיוני לסרט עם ערפדים?

ההצלחה הפנומנאלית של "דמדומים" הוציאה את העיניים למפיקים האחרים בסביבה, אלו שהיו אמורים לשים לב שהשוק צמא לגרסת שנות האלפיים ל"נשיכות קטנות" אבל נרדמו על המשמר. אחד מהמפיקים הללו היה מייקל ביי, שהיה עסוק בפרויקט שולי משל עצמו, משהו על כלי רכב שמשנים צורה, כשהוא לא בילה בחילול כל מה שקדוש בסרטי אימה משנות השמונים במסגרת חברת ההפקה "פלאטינום דיונס". מפיק אחר שהחמיץ את הרכבת היה אחד סטיבן שפילברג, שלא הספיק לשים לב לנעשה סביבו מכיוון שהוא עבד במרץ על חילול מורשתו שלו בהפקה אומללה בשם "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח".

הסרט "אני מספר ארבע" הוא למעשה הניסיון העלוב של שפילברג וביי, שהפיקו אותו, לשחזר את הצלחת "דמדומים". שוב מדובר בסרט המבוסס על ספר מצליח. שוב מדובר בשילוב בין סרט תיכון לסרט מד"ב. שוב מתאהבת הגיבורה בבחור החדש והחתיך ומגלה כי יש לו כוחות על. שוב מסתבר שהיא הסתבכה במאבק בין שתי קבוצות של לוחמים מסוכנים. שוב מדובר בשחקנים צעירים ולא מוכרים יחסית. שוב יש סצנה ביער שבה הגיבור חושף את כוחותיו. ושוב מתוכננים סיקוולים מפה עד הודעה חדשה. למעשה ההבדל היחיד הוא שהפעם לא מדובר בערפדים, כי אם בחוצנים. אבל הסירו דאגה מלבכם, הם נראים בדיוק כמו בני אדם.

דמדומי האלים

הסרט מספר את סיפורו של ג'ון סמית', שכפי ששמו מרמז, יש לו לא מעט להסתיר. קחו נשימה ארוכה כי זה ממש מסתבך. ג'ון הוא אחד מתשעת הניצולים האחרונים מפלנטה בשם לוריין. הוא ושארית הפליטה ניחנו בכוחות מיוחדים, ולכן הם אלו שנשלחו לכדור הארץ להסתתר. להסתתר ממי? מהמוגדורים האכזריים, גזע מגעיל וחסר רחמים שנשבע להכחיד את כל בני לוריין. ומה הקטע עם המספרים? מסתבר שהדרך היחידה להשמיד את התשיעייה הסודית היא לפי הסדר. בתחילת הסרט מושמד מספר שלוש, וגיבורנו החתיך הוא מספר ארבע, כלומר, הבא בתור.

ג'ון והנרי, שומר הראש שמצוות לג'ון, מגיעים לעיירה קטנה במטרה להסתתר, אבל ג'ון חובב החברה מחליט ללכת לבית הספר בכל זאת כדי לא להשתעמם. שאר הסרט ממשיך כמו סרט תיכון לכל דבר, כולל הבחורה החמודה והבריון של השכבה, כשההבדל היחידי הוא פרצי אנרגיה משונים שיוצאים מהידיים של ג'ון וקרוס קאטים למוגדורים המתקרבים. בשביל הקרבות המגניבים באמת צריך לחכות עד סוף הסרט, שם הבלאגן חוגג, כשבדרך צריך לצלוח דרמת נעורים במלוא מובן המילה. בני 15 ומעלה, ראו הוזהרתם.

שרשה לה פאם

קודם כל חשוב להגיד ש"אני מספר ארבע" לא מגיע לקרסוליים של "דמדומים". עם כל הכבוד ל"גלי", דיאנה אגרון היא לא קריסטן סטיוארט, ורוברט פטיפיר, שמגלם את ג'ון סמית', רחוק מלהיות רוברט פטינסון. "דמדומים" עבד כי דרמת התיכון עצמה הייתה ברמה גבוהה, ולא החווירה ליד סיפור הערפדים. ב"אני מספר ארבע" לעומת זאת, בלי עלילת המד"ב הסרט מתפורר לכדי כלום. עיצוב ההפקה סתמי ושבלוני, דמויות המשנה חסרות כריזמה והדיאלוגים לא מעניינים. אבל הבעיה האמיתית היא שגם עלילת המד"ב אווילית בצורה מכאיבה. גם כוחות מיוחדים, גם קונספירציות סטייל "תיקים באפלה", גם מפלצות ענקיות (אה, כן. יש גם מפלצות ענקיות) וגם פנטזיית חלל? לא הגזמנו בכלל. וחובבי החורים בעלילה ימצאו כר פורה מאוד לקנטרנות מוצדקת.

מה שמשאיר את האקשן, וכשהוא מגיע, גם הוא קצת מאכזב. נדמה כאילו די. ג'יי. קארוסו ("Disturbia"), הבמאי, לא ראה את "300", "האויב שבפנים: החיים שאחרי", או כל סרט אקשן אחר מהשנים האחרונות. דברים קרו בתחום הזה, וקארוסו בוחר להתעלם מהם. את עיקר תשומת הלב בשלב הזה של הסרט, אגב, מושכת דווקא בלונדינית חמודה בשם תרזה פאלמר, שמגלמת את מספר שש. היא אחראית להשמדת כמויות מסחריות של מוגדורים, ואם יש סיבה כלשהי לחכות לסיקוול לסרט הבינוני הזה, זו היא.

מעניין לחשוב איך יקראו לסרט הבא. "אני מספר ארבע שתיים"? "אני מספר ארבע: אני מספר חמש"? האפשרויות הן אינסופיות. בואו נקווה שלא נאלץ לגלות איזו מהן מתגשמת.