מצולות 2 • מה חשבנו על "סאנקטום"?

הבהרה חשובה: הקשר בין הסרט "סאנקטום" לבין ג'יימס קמרון, יוצר הסרט "אוואטר", דומה בערך לקשר בין הציורים של וינסנט ואן-גוך לסוחר האמנות שמכר אותם, וזאת בתנאי שסוחר האמנות היה בלון אגו נפוח, והציורים של ואן גוך היו מכוערים עד כדי כך הקאה. כפי שכבר הסברנו, מריחת השם "אוואטר" על הפוסטרים ועל מודעות הסרט הוא טריק נלוז של יחסי הציבור של הסרט, ותו לא. לקמרון יש קשר קלוש ביותר לצד היצירתי של ההפקה, שאמנם מתהדרת בצילום תלת-מימדי, אבל אם אתם מצפים למשהו בסגנון החייזרים הכחולים מכוכב פנדורה, נכונה לכם אכזבה קשה.

הסרט מספר על חבורת חוקרי מערות שיורדים לחקור מערכת מערות מורכבת ומוצפת חלקית בפפואה-גיניאה החדשה, ונכלאים בתוכה כאשר סערה טרופית גורמת להצפתן. בין הכלואים הם מנהל המשלחת (ריצ'רד רוקסבורג), בנו המרדן (רייס וייקפילד), המיליונר שמימן את המשלחת (יואן גרופאד), ואישה סמלית לקישוט חגיגת הטסטוסטרון, זוגתו של המיליונר (אליס פרקינסון). הם צריכים למצוא דרך מילוט לפני שיאזלו המזון והחמצן, ומגלים משהו על אכזריות הטבע והמין האנושי בדרכם אל פני האדמה.

דארווין בלה בלה

"סאנקטום" שייך לז'אנר סרטי האסונות שנולד בשנות השבעים ("המגדל הבוער", "הרפתקה בפוסידון"), ומאז מסרב לגווע. חבורת גיבורים נאבקת לאורך שעתיים בכוח טבעי אלים, ומגלים שאל מולו הם נמלים קטנות וחסרות חשיבות, ושחייהם תלויים על בלימה. רובם יהפכו לקורבנות בסצנות אלימות וגרפיות במיוחד, ובסוף רק הראויים ביותר לכך ישרדו את המסע, בזכות עליונותם המוסרית, ויכולתם לשמור על קור רוח גברי אל מול האסון.

למרות שיש בסרט כמה רגעים עמוסי אדרנלין, אלו נקודות אור נדירות ובודדות במערה אפלה של חשכה תסריטאית ובלבול ויזואלי. התפתחות הקשר בין האב החוקר המהולל ובנו, העתיד (כמובן) ללמוד ממנו שיעור גורלי על משמעות החיים, שבלונית וצפויה. היחסים בין חבורת הניצולים, בהם המיליונר, שהוא (איך לא) גם נוכל חלקלק שעתיד לסכן את חיי כולם, צפויים ושטחיים אף יותר.

מילא זה - הרי גם לתסריט של "אוואטר" קשה היה לקרוא מציאה גדולה, ובכל זאת הסרט הצליח לבדר - אבל הצילום ב"סאנקטום" לוקה בחסר. מה שהיה אמור להיות יתרונו הגדול, זכאי לציון עובר, במקרה הטוב. התלת-מימד עדיין מתגלה מדי פעם כגימיק מלהיב, במיוחד אל מול חללים גדולים ותנועה דינאמית, אבל לעומת סרטו המפורסם של קמרון, שהציג בפני הצופה שעתיים וחצי של עולם צבעוני, מרהיב וכובש, "סאנקטום" לא מצליח לנצל לטובתו את הלוקיישן הדחוס. אחרי זמן מה קירות הסלע האפורים, המים השוצפים ותאורת פנסי הראש הופכים בעיני הצופה לבליל ארוך ומייגע.

לאור זה, קל יותר להבין למה יחסי הציבור של הסרט כל כך מתאמצים להציג לקהל את הסרט כיצירתו החדשה של יוצר "אוואטר". פרט לכך, אין להם הרבה מה למכור.