תרשים זרימה • מה חשבנו על "לזרום עם זה"?

ג'ניפר אניסטון שוב צריכה להיט. למרות שהיא אחת השחקניות המוכרות בעולם, ההיטמעות של אניסטון בהוליווד מעולם לא היתה מושלמת, ולסרטים בהם היא מככבת יש את נטייה מבאסת לפלופים. הפיתרון אותו מצאה החברה לשעבר לרמת ההצלחה הלא עקבית של הקריירה שלה, הוא לחבור אחת לכמה שנים לקומיקאי מצליח כזה או אחר, על מנת לסמן וי על הצלחה קופתית שתאפשר לה לספוג עוד כמה שנים רזות.

הפעם הראשונה שזה קרה היתה ב"ואז הגיע פולי" (2004), בו שיחקה לצד בן סטילר. ארבע שנים ושלושה סרטים מאכזבים מאוחר יותר, היה זה תורו של אוון וילסון להציל את המצב ב"מארלי ואני". והנה, שלוש שנים מאוחר יותר, שוב מוצאת עצמה אניסטון צמאה לסרט מצליח, ומי אם לא אדם סנדלר מספק לה את הסחורה? האם אי פעם נראה את אניסטון מגיעה למעמד בו היא זו שמספקת חסות לכוכב פחות רציני ממנה, כמו שהיא ניסתה (בלא הצלחה) בסרט "אהבה בהפתעה" עם ארון אקהרט, או בסרט "אקסית במצור", עם ג'רארד באטלר? ימים יגידו. בינתיים היא חוזרת להסתתר בצל של אילנות גבוהים ממנה.

אדם סנדלר, לעומת זאת, לא יודע איך מייצרים סרטים שמכניסים פחות מארבעים מליון דולר (בעצם, הוא כן: הבמאי שלהם צריך להיות פול תומאס אנדרסון והם צריכים להיות "מוכה אהבה"). הבן אדם הוא מכונת להיטים משומנת, עם קהל מעריצים עיוור שרץ לכל סרט שהוא חתום עליו. ובצדק. לא משנה אם הוא עובד במסגרת דיסני ועושה סרט לילדים ("סיפורים לפני השינה"), מככב בקומדיה העוסקת בגברים שמתגעגעים לימי הזוהר שלהם ("מגודלים") או מחליט לגלם סוכן מוסד לשעבר שהופך לספר ("אל תתעסקו עם הזוהאן"). למרות העבודה שהוא עצמו לא מביים אף פעם, בסרטים של סנדלר תמיד תהיה אותה האיכות חמקמקה שגורמת לצבאות של גברים עם כרס בירה וחולצה של ואן היילן לשאוג מצחוק. ספציפית: בדיחות נקבים, הומור מגבלות ושוביניזם אגבי, מתובלים בערכי משפחה דביקים ופרו אמריקאיות מופגנת. גן עדן.

נסיך השפל

הפעם רקח לנו סנדלר קומדיית טעויות קלאסית העוסקת בסוג הנלוז ביותר של גבר - זה שמעמיד פנים שהוא נשוי על מנת להשיג בחורות. סנדלר מגלם מנתח פלסטי שנוהג לענוד טבעת נישואין פיקטיבית על מנת לשגל כאוות נפשו, אבל מחליט לזנוח את המנהג כשהוא פוגש את נערת חלומותיו (דוגמנית העל ברוקלין דקר). אבל לפני שהוא מספיק לשנות את דרכיו, קולטת הבלונדינית את הטבעת, ומאלצת את גיבורנו להסתבך במסכת שקרים. מכיוון שהוא לא יכול להסביר לה את הפונקציה האמיתית של הטבעת, הוא נאלץ להמיד פני גבר נשוי שעומד להתגרש. לצורך העניין הזה הוא מגייס את העוזרת האישית שלו (אניסטון) והופך אותה ואת צמד צאצאיה למשפחתו המפוברקת. ביחד נוסעת כל החבורה העליזה להוואי, ושם מגלים סנדלר ואניסטון כי האהבה שהם חיפשו חיכתה כל הזמן מתחת לאפם, נו, אלא מה.

ברור לחלוטין שבתסריט הספציפי הזה אפילו תקציר דל במילים מכאיב לבלוטת האמינות. אבל למרות המהמורה הברורה הזו, "לזרום עם זה" מצליח להיות מהנה בצורה יוצאת מן הכלל. הסרט מצחיק בטירוף, עושה מצב רוח טוב, ואפילו סוחט דמעה פה ושם. מה עוד אפשר לבקש מקומדיה? ובנוסף לכל זה, מגיע כל כמה רגעים הטאץ' הסנדלרי המפורסם שגורם לצופה להכות בראשו בהשתאות אל מול שטות גמורה כזו או אחרת, שלא משאירה ברירה אלא לצחוק מעצם ההחלטה להשאיר אותה בתוך הסרט. רמת הדביליות המכוונת שסנדלר יודע להגיע אליה הופכת אותו לאליל ההומור הנמוך.

חמש יחידות בכימיה

הכימיה בין סנדלר לאניסטון עובדת טוב. שניהם מתמחים בלשחק את החמוד עם לב הזהב, והם משחררים את מלוא עוצמת הכריזמה המשותפת שלהם על הצופה חסר האונים. גם תפקידי המשנה מצוינים, כשניקול קידמן גונבת את ההצגה בתפקיד קומי לא צפוי. גם הילדים ביילי מדיסון וגריפין גלאק טבעיים ומתוקים.

יש בפילמוגרפיה של סנדלר סרטים כמו "זמר החתונות" או "50 דייטים ראשונים", בהם הוא מצליח להתעלות על הז'אנר במסגרתו הוא פועל ולייצר יצירה קצת יותר משמעותית ומעניינת. "לזרום עם זה" הוא לא אחד מהם. אבל בכל זאת, מדובר בקומדיה הכי מצחיקה שתראו בזמן הקרוב, עם כמה רגעים שפשוט אסור להחמיץ. אדם סנדלר מוכיח שוב שהוא יודע יותר טוב מכל אחד אחר מאיפה משתינים מצחוק, ואניסטון? היא מוכיחה שוב שעם הגבר הנכון לצידה, היא יודעת לזהור.