אהבת אחים • הסרטים האהובים עלינו של האחים כהן

"בייבי אריזונה" (1987)

"רייזינג אריזונה" (בישראל נקרא "בייבי אריזונה") היה המפגש הראשון שלי עם האחים כהן, באמצעות קלטת VHS מהוהה מהספרייה השכונתית. הייתי בן 13, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. זכורה לי עד היום התלהבותי מהסצינה בה האלטר-אגו של ניקולס קייג' השלומיאל, אופנוען מזוקן מהגיהינום שכל-כולו רשע טהור, מגיע אל העלילה משום-מקום, רכוב על הארלי דייוידסון ומפוצץ סתם כך באמצע המדבר ארנב קטן באמצעות רימון יד. בצפיות חוזרות, בגיל מעט בוגר יותר, למדתי להעריך דווקא את הצדדים האנושיים יותר של הסרט. "רייזינג אריזונה" חושף משהו לבם ההומניסטי של האחים מבעד למסך האירוניה, בסרט העוסק בתשוקה אנושית הבסיסית למשפחה, ומכיל במקביל את כל המרכיבים שיהפכו לסימני ההיכר שלהם בקומדיות הבאות אחריו. (יואב אברמוביץ')

 

"ארץ קשוחה" (2007)

באחד השוטים ב"ארץ קשוחה", דמותו של חוויאר ברדם - אנטון שיגר - פוסעת לאיטה לעבר חדר במוטל, כאשר המצלמה מתמקדת בכפות רגליו, בגרביים בלבד. מצידו האחד מתנודד קצה של רובה, ובצד השני מיכל החמצן המפורסם. הפריים הבודד היפהפה הזה מקפיא דם יותר מכל בחורה צווחת בסרטי אימה. הבנאליות של הרוע שמוצגת ב"ארץ קשוחה" לא רחוקה מהסתמיות של המזל הרע ב"יהודי טוב" (למרות שהראשון מעובד מספר והשני הוא תסריט מקורי), ושניהם הם מיצג מדהים של הפשטות המבריקה של האחים כהן, שעולה על כל אפקט מיוחד של ג'יימס קמרון או סלטה באוויר של אנג'לינה ג'ולי. (מיכל ישראלי)

 

"צומת מילר" (1990)

האחים כהן סיפרו שהסרט "צומת מילר" התחיל באימג' בודד: כובע גנגסטרים (פדורה) עף ברוח, בתוך יער. מהאימג' הזה צמחה המחווה המבריקה והאפקטיבית ביותר למסורת הפילם נואר שנעשתה מאז "צ'יינהטאון". מלבד הופעת חייו של ג'ון טרטורו, וסלנג שהאחים כהן המציאו במיוחד בשביל הסרט ("What's the rumpus?"), אפשר למצוא כאן גם תפקיד פנטסטי של אלברט פיני, וכמובן, את המונולוג האלמותי של ג'ון פוליטו על אתיקה. ללקק את האצבעות. (דני סגל)

 

"יהודי טוב" (2009)

אומרים שטרגדיה אמורה להתחיל מטעות שעושה אדם גדול, ולתעד את הסחרור שלו לתוך תהומות האבדון. אבל אלה רעיונות של יוונים מתים, ואנחנו נמצאים כאן בפרבר קטן ויהודי מאוד במינסוטה, נוף ילדותם של האחים כהן. לארי גופניק הוא יהודי טוב - פרופסור למתמטיקה, איש משפחה צנוע וישר, שמעולם לא עשה טעות משמעותית - ובכל זאת החיים שלו מזנקים לתהום כשאישתו מודיעה שהיא עוזבת אותו לטובת אחד השכנים, סיי אייבלמן (פרד מלמד - שחקן קבוע של וודי אלן, בתפקיד לא גדול אבל מבריק). את שאר הסרט הוא מבלה בנסיונות אובססיביים להבין איפה טעה ולמה הוא סובל כל כך. אולי הוא באמת קצת חלש ביהדות שלו - אחרת היה יודע שאצלנו ממש לא צריך לעשות רע כדי שיהיה לך רע. עיבוד מודרני לספר איוב? יתכן. לקח לי יומיים להתאושש מהסרט המדהים הזה. (עמית קלינג)

 

"רציחות פשוטות" (1984)

לבחור את הסרט האהוב ביותר של האחים כהן זאת לא משימה פשוטה. כשעל השולחן מונחים מתמודדים מופתיים כמו "יהודי טוב", "ארץ קשוחה" או "האיש שלא היה שם", התוצאה היא התלבטות לא קלה. אבל "רציחות פשוטות", סרטם הראשון של האחים מ-1984, הוא לא רק אחד מסרטי הבכורה המרשימים בכל הזמנים, אלא גם יצירה קולנועית על זמנית, בה חשפו האחים את הקלפים החזקים שישמשו אותם בהמשך הקריירה: פרשנות עמוקה וחדשנית לז'אנר קולנועי מוכר, במקרה הזה פילם נואר, סגנון צילום מבריק ועוצר נשימה, עליו אחראי ב"רציחות פשוטות" הצלם בארי זוננפלד, ובעיקר סיפור מעולה, שלוקח את העקרון הפשוט של "מה קורה כשכל מה שיכול להשתבש משתבש" והולך איתו עד הסוף. (נמרוד צוק)

 

"ברטון פינק" (1991)

בעת שנתקלו בקשיים להשלים את התסריט של "צומת מילר", פרשו האחים כהן לניו יורק כדי להשיג את הריחוק המבוקש מהטקסט התקוע. בתוך שלושה שבועות בלבד הם השלימו את התסריט של "ברטון פינק", סיפורו של מחזאי בברודווי (ג'ון טורטורו) שעבר ללוס אנג'לס כדי לכתוב תסריט לאולפנים גדולים, ונתקל במחסום כתיבה ובשלל צרות סוריאליסטיות ובסמלים תסריטאים מובהקים: מהפער שבין תרבות גבוהה לנמוכה ועד להקשר של האזרח הפשוט למלחמת העולם השנייה. את התפקיד של צ'רלי מדוז, סוכן הביטוח המופרע, הם כתבו במיוחד עבור ג'ון גודמן. מדובר בתפקיד חייו, ובסרט מבריק. (הילית וולברג)

 

"אחי, איפה אתה?" (2000)

מהסרטים התמימים והמקסימים של האחים כהן: שלושה אסירים נמלטים בדרך אל אוצר אבוד, או בעברית, נסיונות השיבה המאוחרת של יוליסס אוורט מק'גיל לאשתו פני. שני דברים ענקיים נתן לנו הסרט הזה: את ג'ורג' קלוני בואכה הפריצה הגדולה, עם שארם ממיס ושפמפם קונדסי, ואת אחד הפסקולים הכי יפים שנשמעו כאן - גרף חמישה פרסי גראמי והחזיר לתשומת הלב הציבורית את הפולק האמריקאי והבלוגראס (או, פרייז דה לורד). עיצוב מוקפד בסגנון שנות השלושים, עיבוד מודרני לאודיסאה של הומרוס ואנחנו מרוצים. חובה לחובבות הז'אנר (קלוני/כהן) ולבעלות נטייה ספרותית עלומה. (ענבר ליבנת)

 

"לקרוא ולשרוף" (2008)

כל מה שצריך להבין על "לקרוא ולשרוף" נמצא בסצינה שבה לינדה ליצקי יושבת מול המחשב ומסננת דייטים פוטנציאליים: "לוזר", "לוזר", "לוזר". הסרט הכי מושמץ של האחים כהן הוא מותחן ריגול די מצ'וקמק, אבל סרט מעולה על עליבות אנושית. מספיק לראות את התפקידים שהאחים תפרו לכוכבים כמו בראד פיט וג'ורג' קלוני כדי לקלוט את הקטע: כולנו לוזרים. ואז מגיעה סצינת הסיום, רק כדי להגיד לנו שלא קרה כאן כלום, ושבסופו של דבר, זה גם לא ממש משנה. (רע כהן - אין קשר משפחתי)