תאכלו עוגות • "התמונה הכוללת" היא בעיקר של בורגנות צרפתית

נראה שהבורגנות הצרפתית לעולם לא תפסיק להעסיק את עצמה ולהפיק על עצמה סרטים ויצירות אחרות, כאילו אין בעולם כולו תכונה מרתקת יותר משילוב של נרקיסיזם ותיעוב עצמי. "התמונה הכוללת" (במקור הצרפתי "האיש רצה לחיות את חייו", אבל המפיצים בישראל בחרו לתרגם את הכותרת האנגלית דווקא) הוא עוד סרט צרפתי מהז'אנר הצרפתי הזה: צרפתים מהמעמד הבינוני/גבוה מלהגים בארוחות ערב סמי-בוהמייניות תוך שתיית יין יקר, מתעללים זה בזה באדישות אופנתית - ואז קורה מעשה אלימות, שלא ברור אם מטרתו האמיתית הייתה לנקום על איזו פגיעה, או אולי לפרוץ את גבולות השעמום. קלוד שברול הביא אמנות קולנועית זו לשלמות (ואפילו בארץ השפעתו ניכרת, וניתן לצפות בה בסרט "התפרצות X" של איתן צור ועדנה מזי"א), אך "התמונה הכוללת" ממש רחוק מלהיות שברול.

גיבור הסרט הוא עורך דין צרפתי צעיר ומצליח בשם פול אקסבן (רומן דורי), שנשוי באושר, לכאורה, לאישה יפה, ולהם שני ילדים קטנים. עם זאת, באותו יום ששותפתו המבוגרת למשרד (קתרין דנב) מודיעה לו שהיא גוססת ממחלה קשה, אשתו היפה (מרינה פואה) מודיעה לו שהיא לא יכולה יותר: היא מרגישה חנוקה, ויחסיהם חייבים להסתיים. ההודעה מפתיעה ומזעזעת אותו, ולמרות שהיא מכחישה שהיא מנהלת רומן מהצד, הוא מתחיל לחשוד כי היא משקרת וכי יש לה מאהב שאחראי להתפרקות משפחתו. חדשות אלו מסתיימים בהתפרצות אלימה, שמובילה את פול לצאת למסע מסוכן והפכפך בו הסרט ישנה כיוון ואווירה באופן חד. פול יוותר לחלוטין על זהותו הקודמת, אך יגלה תשוקה חדשה לחיים ולאמנות.

אגב, נגמר הלחם

הסרט בנוי כמותחן, ואולי ראוי יותר לתואר מותחן פילוסופי, שחוקר רעיונות של זהות, אמת פנימית הגשמה עצמית. עם זאת, הסרט לא מצליח להימלט מחלוקה הדיכוטומית והרדודה של "בורגנות עשירה" = שעמום ומוות, לעומת "בוהמייניות בלתי מתפשרת" = חופש והגשמה.

העלילה עצמה אמנם מספיק אינטליגנטית שלא להסתיים באמירה חד משמעית ורדודה שכזו (להיפך, היא דווקא נותרת פתוחה באופן כמעט בעייתי), אבל קשה לטעות בטון הכללי של הסרט, שלא מציג אלטרנטיבות אחרות לדיכוטומיה.

הדבר מצער, כי המלאכה הקולנועית דווקא מעידה על כשרון, והתחושה היא שעם תסריט מעט יותר עמוק הסרט היה יכול להיות מצוין. הבימוי יצירתי ובעל דמיון, ומצליח ליצור מתח ברגעים הנכונים, והצילום והעריכה מתחברים יחד היטב, במיוחד ברגעים שבהם המותחן עולה על הפילוסופי.

ביתר חלקיו של הסרט, למרבה הצער, קשה להישאר מרותק למסך. אולי הדבר נובע מכך שהיחסים המשפחתיים אותם מציג הסרט נראים דלים, תשוקתו הנסתרת של הגיבור לא מעוררת התרגשות, והשחקן הראשי המגלם אותו לא ממש מעורר סימפטיה באף אחד מגלגוליו.